Page 72 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫עב מתנת 'ב נףע משה‬

‫הוא פטור‪ .‬והשאלה המתבקשת היא‪ ,‬מה איכפת לי‬ ‫הנמוקי יוסף‪" ,‬דזה נהנה וזה אינו חסר" ‪ -‬כלומר‬
‫שהנאה זו לא נעשתה ע"י מעשיו‪ ,‬הרי סוף סוף הוא‬ ‫מכיון שאין זו הנאה של ריבוי ממון‪ ,‬כי הבית לא עבר‬
‫לרשותו רק שיש לו רשות להתגורר בו‪ ,‬שזו היא‬
‫קבל הנאה זו?‬ ‫הנאה של רוח‪ ,‬ולכן לא שייכת הטענה "כיצד הלה‬
‫עושה סחורה בפרתו של חבירו"‪ ,‬משא"כ בשכירות‬
‫מדברי מרן הגר"ש שקופ זצ"ל (שערי ישר‬ ‫פרה‪ ,‬כאשר הוא משאיל לאחר את הפרה‪ ,‬הרי‬
‫ש"ג פכ"ה ד"ה ונלענ"ד) מבואר שהבין שבאמת‬ ‫השואל משתמש בגוף הפרה שהיא ממון חבירו‬
‫יש חיוב על הנאה גרידא גם ללא ריבוי ממונו או‬ ‫ושייכת לחבירו‪ ,‬ושייכת טענת ר' יוסי "כיצד הלה‬
‫לקיחתו מאחר‪ ,‬והיינו משום שהנאה כזו נסחרת‬
‫בשוק ומשלמים עליה‪ ,‬אלא שעל הנאה כזו שאינה‬ ‫עושה סחורה בפרתו של חבירו"‪.‬‬
‫הנאה של ריבוי ממון אין חיוב רק במקרה שנלקחה‬
‫ע"י מעשיו או מעשה בהמתו‪ ,‬ולכן כתבו התוס'‬ ‫החיוב של הנאת הרוח משום ההנאה או‬
‫שאם אין שבח סימנים על גבי הצמר‪ ,‬אע"פ שנהנה‬ ‫משום החסרון של הבעלים‬
‫מהצבע מכל מקום מכיון שצבע אינו ממשות ואם‬
‫אלא שבחיוב זה של הנאת רוח‪ ,‬שאינו מחמת‬
‫כן אין בזה לקיחת הנאה ולכן פטור‪.‬‬ ‫ריבוי הממון‪ ,‬נחלקו רבותינו גדולי ראשי הישיבות‬
‫זצ"ל אם חיובו משום עצם קבלת ההנאה כמו‬
‫אולם מרן הגר"א קוטלר זצ"ל (משנת רבי‬ ‫הגדר של "ממוני גבך"‪ ,‬או משום לקיחת ההנאה‬
‫אהרן ב"ק סי' י"א) וכן מרן הגרא"מ שך זצ"ל נקטו‬
‫שאין חיוב על הנאה גרידא ללא ריבוי ממון כדין זה‬ ‫מהבעלים וכדין מזיק או גזלן‪.‬‬
‫נהנה וזה אינו חסר‪ ,‬ולכן פירשו דברי התוס' שעל‬
‫הנאה כזו אם נגרמת ע"י מעשיו או מעשה בהמתו‬ ‫הגמרא בבבא קמא דף ק"א‪ .‬דנה אם "יש‬
‫החיוב לשלם עליה היא מחמת לקיחתה מהבעלים‪,‬‬ ‫שבח סימנים על גבי צמר"‪ ,‬כלומר; האם כשאדם‬
‫להגר"א קוטלר חיובה הוא משום שאז נחשב הדבר‬ ‫צובע בצבע שלו חומר של אחר כגון צמר‪ ,‬ועל ידי‬
‫כמעשה היזק‪ ,‬ולהגרא"מ שך זה נחשב כמעשה‬ ‫זה נשתבח החומר‪ ,‬האם יש זכות ממונית לבעל‬
‫גזילה של לקיחה ממנו‪ ,‬אולם במקרה זה של צביעת‬ ‫הצבע בשבח שנשתבח החומר‪ ,‬והאם הצבע שייך‬
‫הסימנים ע"י קוף‪ ,‬מכיון שהדבר נעשה ללא מעשיו‬ ‫לו כשהוא במצב [צבירה] שכזה‪ .‬אם נאמר שהוא‬
‫עדיין בעלים על החומר שהוא הצבע‪ ,‬אם כן‬
‫או מעשה בהמתו לכן פטור על כך‪.‬‬ ‫כשמחיר הצמר יעלה מחמת הצבע יש לו שייכות‬
‫לריוח‪ .‬אבל אם נאמר שאינו הבעלים על כך אין לו‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬שלשיטת הגר"ש שקופ אפשר‬ ‫שייכות בריוח‪ .‬ואם לקח קוף שבא מהפקר צבע של‬
‫לחייב על הנאה של רוח ללא ריבוי של ממון‪ ,‬אם‬ ‫אחד וצבע צמר של אחר‪ ,‬אם "אין שבח סימנים על‬
‫היא נלקחה ע"י מעשיו‪ ,‬ואילו לשיטת הגר"א קוטלר‬ ‫גבי צמר" [דהיינו שאין זכות ממון על הצבע שנצבע‬
‫והגרא"מ שך אין החיוב על הנאה כזו מחמת ההנאה‬ ‫בבגד] צריך להיות פטור על הצבע‪ .‬והקשו התוס'‬
‫עצמה‪ ,‬כי אין חיוב ממוני על הנאה של רוח‪ ,‬אלא‬ ‫שם (ד"ה או דלמא) הרי הוא נהנה מצביעת הבגד‬
‫החיוב הוא על הלקיחה מהבעלים שאז זה נחשב‬ ‫ולמה הוא פטור? ותירצו שהטעם הוא משום שלא‬
‫כמזיק או כגזל‪ .‬ואמנם‪ ,‬גם לשיטתם בודאי אם התנו‬ ‫מעשיו ולא מעשה בהמתו גרמו לכך שנהנה ולכן‬
‫מראש וקבעו תשלומים על הנאה זו של רוח‪ ,‬היא‬
‫שווה ממון וחייבים עליה‪ ,‬וכמו שראינו במקרה‬