Page 70 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת 'ב נףע משה‬ ‫ע‬

‫עלה ב'‬

‫סוגי החיובים של הנאת ריבוי הממון‬

‫כשאומר דור בחצרי אינו יכול לומר הזקת לי שהרי‬ ‫בחושן משפט (סימן רמ"ו סעיף י"ז) מביא‬
‫זה לפי בקשתו‪.‬‬ ‫הרמ"א את פסקו של התרומת הדשן‪ :‬האומר‬
‫לחבירו אכול עימי צריך לשלם לו ולא אמרינן מתנה‬
‫לפי זה אומר ה'קצות' שלענין אכילה כמו‬ ‫קא יהיב ליה ולכן מי שמאכיל לחתנו עם בתו יותר‬
‫במקרה של תרומת הדשן זה שונה‪ ,‬מכיון שאף‬ ‫ממה שקצב לו מזונות צריך החתן לשלם לו מזונותיו‬
‫שיכול לטעון הייתי מתענה אולם ודאי שלאדם‬ ‫כשיתבע ממנו [אם אין ראיה שהביא לו במתנה]‪.‬‬
‫עדיפה אכילה‪ ,‬והראיה מהמקרה שהובא לעיל (אות‬ ‫חיוב זה הוא גם כן הנאה של ריבוי חומר ו"ממוני‬
‫ב') שתחב לו חברו אוכל בבית הבליעה בעל כרחו‬
‫שאי אפשר לחייבו מטעם מזיק מכיון שהיה בעל‬ ‫גבך"‪.‬‬
‫כרחו‪ ,‬אבל מטעם נהנה הוא חייב לשלם ולא אומרים‬
‫הייתי מתענה‪ .‬והסיבה לכך היא כי הטענה שהייתי‬ ‫ובספר קצות החושן (שם סעיף קטן ב') הביא‬
‫מתענה זו סברא לפטור את האדם מטעם מזיק אבל‬ ‫את דברי המהרי"ט (חלק אבן העזר סימן כ"א)‬
‫לא מטעם נהנה‪ ,‬ורק במתנות כהונה דהוה ליה ממון‬ ‫שהקשה על דברי תרומת הדשן‪ ,‬מדוע במתנות‬
‫שאין לו תובעים אי אפשר לחייבו על ההנאה כשם‬ ‫כהונה שאכלן פטור והרי משתרשי ליה‪ ,‬כלומר שיש‬
‫שאין לחייבו מטעם מזיק‪ ,‬וכל מה שרוצים לחייבו‬ ‫לו בזה ריבוי חומר? ועל זה תירצו כבר התוס' בחולין‬
‫זהו רק מחמת שנתרבה ממונו ועל זה הוא יכול לטעון‬ ‫(דף קל"א עמוד א')‪ :‬שיכול האוכל לטעון הייתי‬
‫הייתי מתענה‪ .‬אבל כשיש תובע לא עוזרת הטענה‬ ‫מתענה ואם כן לא נהניתי‪ .‬אומר המהרי"ט דכל זה‬
‫אפשר לומר רק לגבי מתנות כהונה שמטעם מזיק‬
‫של הייתי מתענה וצריך לשלם מטעם נהנה‪.‬‬ ‫פטור ורק מטעם נהנה אני רוצה לחייבו ועל זה הוא‬
‫יכול לטעון הייתי מתענה‪ ,‬מה שאין כן האוכל משל‬
‫נמצינו למדים‪ :‬שאדם האוכל מאכל של חבירו‬ ‫חברו שחיובו מטעם מזיק לא תעזור לו טענתו הייתי‬
‫או שנהנה מממונו יש אפשרות לחייבו משום שלוש‬
‫סיבות; א‪ .‬משום מזיק‪ ,‬כלומר שלקח שוה ממון‬ ‫מתענה מכיון שסוף סוף הזיקו ולכן חייב‪.‬‬
‫מחבירו‪ ,‬וזה שייך רק במקום שיש תובע‪ ,‬ואם הזמינו‬
‫לאכול או ליהנות מממונו אין חיוב של מזיק‪ ,‬וכן‬ ‫והקשה קצות החושן ממה שכתב הרמ"א‬
‫במקרה שהאכילוהו בעל כרחו יכול לטעון הייתי‬ ‫(בסימן שס"ג סעיף י')‪" :‬האומר לחברו דור בחצרי‬
‫מתענה‪ .‬ב‪ .‬משום ההנאה שנהנה גופו מממונו של‬ ‫אינו חייב להעלות לו שכר"‪ ,‬ומדוע לא יהיה חייב‬
‫חבירו‪ ,‬ועל כך לא מועילה הטענה שהייתי מתענה‪.‬‬ ‫מטעם נהנה‪ ,‬דאף שמטעם מזיק מובן שפטור כיון‬
‫אולם גם חיוב זה לא שייך לחייבו במקום שאין‬ ‫שהוא אמר לו לדור בחצירו ואם כן הוא לא הזיקו‪,‬‬
‫תובע‪ .‬ג‪ .‬אפילו במקרה שאין לחייבו מטעם מזיק‬ ‫אבל הרי הוא נהנה‪ .‬וצריך לומר שמדובר בגברא‬
‫או מטעם נהנה‪ ,‬אבל אם יש לו ריבוי ממון הוא חייב‬ ‫דלא עביד למיגר [אדם שאינו עומד לשכור] דהיינו‬
‫לשלם‪ ,‬וחיוב זה הוא גם על ממון שאין לו תובעים‪,‬‬ ‫שהוא מבחינתו לא נהנה מכיון שאין לו צורך‬
‫בשכירות‪ ,‬אלא שהחצר קיימא לאגרא [עומדת‬
‫וגם אינו יכול לטעון על כך הייתי מתענה‪.‬‬ ‫לשכירות] והיה צריך להיות חייב מטעם מזיק‪ ,‬ולכן‬