Page 69 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 69
סט משה הרכשו האנה מתנת
שכתב שדין תשלומי הנאת ריבוי ממון בבינונית, (בראשית מ"ד כ"ט) ולומד רב נחוניא "אסון" בידי
ודלא כקצות החושן]. שמים מ"אסון" בידי אדם שגם באסון בידי שמים
רואים אנו מכך שכל הנאה של ריבוי חומר זה יהיה פטור מתשלומים.
מטעם "ממוני גבך" ,וכמו בעל חוב.
לפי זה אומרת הגמרא :זר [-ישראל] שאכל
בהמתו שאכלה אצל אחרים תרומה [שיש עליו חיוב מיתה בידי שמים] צריך
להיות פטור אם עבר יחד עם זה על איסור אחר,
ג .במשנה במסכת בבא קמא בפרק כיצד הרגל ואם כן קשה מרב חסדא שאומר שלפי רבי נחוניא
(דף י"ט ע"ב) למדנו :שן ברשות הרבים [-בעל בן הקנה הגונב חלבו של חברו -שעובר על חיוב
חי שאכל ברשות הרבים] פטורה מנזק ,אבל את גנבה -ואכלו -שהוא בחיוב כרת -חייב בתשלומין,
ההנאה מה שנהנה הבעלים שלה בכך שלא היה והטעם הוא משום שחיוב הממון בא לפני חיוב
צריך להאכילה ישלם ,וכן פוסק בשולחן ערוך חושן המיתה .ולפי זה זר שאכל תרומה צריך להיות
חייב ,כי ההגבהה שהוא המעשה קנין של הגנבה
משפט (סימן שצ"א סעיף ח'). היה לפני האכילה שהוא החיוב מיתה ,ומדוע פטור
גם הנאה זו היא הנאה של ריבוי החומר מה מתשלומין ,ואם כן יש לנו ראיה דלא כרב חסדא.
שלא צריך להאכיל לבהמתו.
מתרצת הגמרא :שבמקרה הזה מדובר שתחב
תשלום על אכילת דבר האסור מדרבנן לו חברו את המתנות כהונה בבית הבליעה ויכל
להוציא ולא הוציא ,נמצא אם כן שהחיוב ממון
ד .בחושן משפט (סימן רל"ד סעיף ג') וביורה והחיוב מיתה בידי שמים באים בבת אחת ולכן
דעה (סימן קי"ט סעיף י"ג) למדנו :כי אף על פי
שהמוכר לחברו דבר האסור באכילה מדאורייתא נפטר מתשלומים.
צריך המוכר להחזיר לקונה את הכסף אף אם אכלו,
אולם אם זה דבר האסור באכילה מדרבנן אם אכלו לסיכום יוצא :שבמקרה זה שתחב לו חבירו
הקונה אין צריך המוכר לשלם כלום ,ומפרש הש"ך בבית הבליעה חיוב הממון הוא רק מטעם הנאה של
(ביו"ד שם סעיף קטן כ"ז) שהטעם הוא משום ריבוי החומר ,כי הרי להזיק לא הוא זה שהזיק ,רק
שרבנן לא אסרו במקום שמביא לתשלום .ולפי
זה נראה חידוש שאף אם הלוקח עדיין לא שילם הוא זה שנהנה במה שאכל.
למוכר על מה שאכל ,הוא מחוייב לשלם לו ולא יכול
לטעון לו שהוא שילם רק על אוכל כשר גם מדרבנן. לפי זה אומר בעל הקצות החושן (בסימן שצ"א
[כן נראה מדברי המהרי"ט אלגאזי בבכורות (פרק סעיף קטן ב') :שאף שדינו של המזיק את חבירו
ה' אות נ"א ד"ה וראיתי להש"ך) ,ודלא כמו שכתב לשלם מעידית ,אולם במקרה שכל חיובו משום
ריבוי ממונו דינו יהיה בזיבורית כמו דינו של בעל
בערוך השולחן בחו"מ שם]. חוב ,אבל יהיה הבדל שבבעל חוב דינו בבינונית
מכיון שיש תקנה דרבנן כדי שלא תנעל דלת בפני
ומבואר במפרשי השו"ע [וכן במהרי"ט אלגאזי הלוין ,אבל כיון שאצל הנהנה שלא מדעת הבעלים
שם] שגם תשלום זה הוא מהסוג של תשלומי הנאה אין את החשש של נעילת דלת על כן דינו שמשלם
מזיבורית[ .ועיין ברשב"א בתשובותיו ח"ד סימן י"ג
של ריבוי חומר.
