Page 183 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 183
גפק משה המציאהו האבידה מתנת
השבה גם של החפץ עצמו ,אבל מי שלא גנבו ורק "דנפקא מינה לכושרא דחיותא או לטרחא יתירא"
החפץ הגיע לידיו במכירה או במתנה למה יתחייב כלומר ,אמנם לא יהיה לבעלים רווח ממוני מזה,
אבל הוא מעדיף שיחזירו לו את האבידה עצמה
להשיבו? [-את החומר] מאשר יצטרך לקנות בהמה חדשה
שתצטרך להסתגל אליו מחדש ,או משום הטירחא
ורואים מזה כלל שכאשר חל דין השבה על
חפץ חייבים להשיבו כל מי שבא לידיו ,ואין זה דין שיש בקנייתה.
מחמת חיובי האדם אלא דין מחמת החפץ .אולם
במקרה שכזה החיוב יהיה רק על גוף החפץ ולא על ולכאורה רואים מדין זה שאכן בכלל דין השבת
הדמים ,ובמקרה שהחפץ לא יהיה בעולם לא שייך אבידה כולל גם את השבת החומר ולא רק על
עליו חיוב דמים מדין ההשבה ,דהיינו אם לא קיימתי
את המצוה של ההשבה אין זה מחייב אותי להשיב השבת הערך הכספי.
את דמי החפץ ,כיון שכל החיוב במקרה שכזה הוא
רק להשיב את גוף החפץ .לדוגמא; אם אדם גנב מגר ובאמת שנושא זה הוא נוגע בכל חיובי ממונות,
שאין לו קרובים והגר נתייאש ומת ,ובשעת מיתת והנני להביא סיכומו של הנושא מהספר בינת ראובן
הגר לא היה החפץ ברשות הגנב ,כל הקודם לזכות להגאון רבי ראובן טרופ זצ"ל ,ולפי זה נדון גם באבידה:
בחפץ זכה ,כי כל זמן שהחפץ היה ברשות הגנב הוא
היה חייב להשיבו ולכן לא קנה את גוף החפץ ,וכשמת א .בכל חפץ של בעלים שאבד ממנו ,יש חיוב
הגר נפטר מחיוב דמים ,ובנוגע לגוף החפץ כיון שזה על המוצא להשיב את החפץ עצמו כיון שזה שייך
אינו ברשותו אין לו איך לקנותו ולכן כל הקודם זכה. לבעלים ,כמו כל דין אבידה .ואולם לאחר שהבעלים
התיאשו אין דין להשיב את האבידה עצמה ,אבל יש
ובזה יובן מה שכתב הרמב"ם בפרק ב' מהלכות דין להשיב את הערך של האבידה ,וכמו שיש דין
גזלה הלכה ב' :ודין זה [ -להשיב את הגזילה עצמה] של הצלת ממון חבירו [כמבואר בקונטרס ההצלה
דין תורה הוא שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל, שיש חיוב מהשבת אבידה להציל את הערך של
מפי השמועה למדו -אם היא כשגזלה משלם אותה,
ואם נשתנית בידו משלם דמיה .נתייאשו הבעלים ממון אבוד לבעליו].
ממנה ולא נשתנית קנה הגזלן כל השבח שהשביחה
אחר יאוש ואינו משלם אלא כשעת הגזלה ,ודבר זה ב .אבל כשהחיוב הוא להשיב גנבה או גזלה,
מדבריהם מפני תקנת השבים .וכשמחזיר לו הגזלה יש חובה להשיב את החפץ עצמו לא רק מהסיבה
שמין לו השבח ונוטל מן הנגזל .עד כאן .כלומר שהחפץ שייך גם עכשיו לבעלים ,אלא גם מכיון
שהשבח שהשביחה הגזלה לפני יאוש שייך באמת שהגנב או הגזלן נתחייב בהשבה מדיני הגניבה או
לבעלים ,והדין שלא חייב להשיב את זה מפני תקנת הגזילה ,ומדין זה יש חיוב להשיב את גוף הדבר ולא
השבים זהו רק על השבח שישביח לאחר יאוש. רק את דמיו ,ואין זה מחמת שלא קנה את החפץ,
וההסבר הוא ,דבכל מקום ששייך לנגזל חייב להשיב אלא גם אם יש לו קנינים בחפץ ,בכל זאת מוטל
לו ,ומה שעושים תקנת השבים זה רק על דבר עליו חיוב השבה להשיב את החפץ אם הוא בעולם
שלא שייך לנגזל ,שהרי השבח לא נשבח ברשותו כמו שיש חיוב להשיב את דמי החפץ ,כיון שנלקח
מהבעלים שלא כדין.
ג .ולכאורה יש לשאול שזה מובן לגבי מי שגנב
בעצמו ונתחייב בהשבת החפץ ,שיש עליו חיוב