Page 186 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 186

‫משה‬                                            ‫'ג נףע‬  ‫מתנת‬  ‫ופק‬

‫ובספר מנחת שלמה (חלק א' סימן פ"ט)‬                      ‫וכן כתב הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי‪ :‬אבל‬
‫למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל מביא את שיטות‬                ‫מי שאינו רוצה להעיד פטור שאין עליו חיוב ממון‬
‫הסוברים שמחיצת הכרם נחשב כמעשה בידים‪,‬‬                  ‫אלא מדרך גמילות חסדים‪ ,‬ואם אינו רוצה לטרוח‬
‫ומדמה את זה להשבת אבידה שגם כן זה אי‪-‬‬                  ‫ולהצילו לזה אינו חייב‪ ,‬למה זה דומה למי שרואה‬
‫עשיה‪ ,‬וכותב על פי הנימוקי יוסף בשם הרא"ה‬               ‫כיסו של חבירו אבד ואינו מצילו‪ ,‬או מי שאינו רוצה‬
‫הנ"ל שמה שהכובש עדותו אינו חייב בידי אדם‬               ‫ליתן פרוטה משלו לעני‪ ,‬שאין בית דין מחייבין אותו‬
‫מכיון שאינו מחוייב רק ממידת גמילות חסדים‪,‬‬              ‫בכך‪ ,‬אף כאן אין בית דין מחייבין לשלם מביתו‬
‫וכן מצות השבת אבידה כל חיובה הוא ממצוה זו‬              ‫שלא חייבתו התורה בכך אלא כשאר מצוות היא זו‬
‫ולכן פטור בידי אדם‪ ,‬ומשמע שבדברים שהוא‬
‫מחוייב בהם על אף שאינו עושה שום מעשה מכל‬                                       ‫ואינה בדין ממון‪ .‬עכ"ל‪.‬‬
‫מקום הוא חייב גם בדיני אדם‪ .‬אלא שמסיק שזה‬
‫דבר מחודש ולהלכה דקיימא לן שרק על גרמי‬                 ‫אולם בהגהות הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל‬
‫חייבים ולא על גרמא אין חיוב בידי אדם על אי‪-‬‬            ‫על השולחן ערוך שם הביא שהריא"ז ורבנו ירוחם‬
‫עשיה‪ ,‬ומה שבמחיצת הכרם חייבים זה משום‬                  ‫סוברים שעדים הכובשים עדותם חייבים לשלם‬
‫הטעם שכתב הרא"ש בבבא בתרא (פרק שני סימן‬                ‫בדיני אדם‪ .‬ודבריהם מחודשים מאוד היאך אפשר‬
‫י"ז) שמבאר שזה נחשב שם כגרמי משום שממונו‬               ‫לחייב בדיני אדם על אי‪-‬עשיה‪ ,‬וכן קשה על הב"ח‬
‫מעורב בזה וגם מה שהוא מחליט שלא לגדור‬                  ‫מה הוקשה להרא"ה שיתחייב בידי אדם הרי זה רק‬
‫ושני דברים אלו ביחד אוסרים את התבואה‪ .‬אבל‬              ‫אי‪-‬עשיה‪ ,‬וכשהצעתי הדברים לפני ראש ישיבת‬
‫במקום אחר שלא שייך טעם זה אין לחייב בדיני‬              ‫מעלות התורה הגאון רבי שמואל אויערבאך‬

                            ‫אדם על אי‪-‬עשיה‪.‬‬                                 ‫שליט"א תמה על זה גם כן‪.‬‬

‫ומכל מקום כל הנידון הוא רק לגבי לחייב בדיני‬            ‫ויש שרצו להביא ראיה ששייך לחייב על אי‪-‬‬
‫אדם אולם לחייב בדיני שמים משמע שמחייבים‬                ‫עשיה גם בדיני אדם‪ ,‬מהדין הנאמר במסכת בבא‬
‫גם על אי‪-‬עשיה‪ ,‬וכמו שמשמע ברא"ה הנ"ל שלפי‬              ‫קמא דף ק' ובמסכת בבא בתרא דף ב'‪ .‬על מחיצה‬
‫האמת כובש עדותו הרי חייב בדיני שמים וכמו‬               ‫המבדילה בין הכרם לבין התבואה של חברו‬
‫שמפורש בגמרא ריש פרק הכונס וכמו שמבואר‬                 ‫שכאשר המחיצה קיימת אין בזה איסור כלאים‪,‬‬
‫בבית יוסף וב"ח בחושן משפט שם‪ ,‬על אף שאין זו‬            ‫וכשנפלה הדין הוא שאם ממשיך לגדול שיעור‬
‫עשיה כלל‪ .‬ואם כן גם יש לחייב לצאת ידי שמים מי‬          ‫מסויים זה נאסר משום כלאים‪ ,‬ואם המחיצה נפלה‬
                                                       ‫ואמרו לבעל הכרם לגדור ולא גדר חייב לשלם על‬
                            ‫שלא השיב אבידה‪.‬‬            ‫ההיזק‪ ,‬והגמרא מבארת שדין זה אליבא דרבי מאיר‬
                                                       ‫שמחייב מדינא דגרמי‪ ,‬והרי גם שם לא עשה שום‬
‫וכן כתב בספר מנחת שלמה על מסכת בבא‬                     ‫פעולה‪ .‬ונראה דהדבר פשוט שאינו דומה לשם‬
‫קמא (חלק ב' שיעורים סימן כ"ט)‪ :‬לגבי השבת‬               ‫כיון שבמחיצת הכרם הרי הוא פושע במה שהיה‬
‫אבידה נראה דכמו שאמרו ביודע עדות לחבירו‬                ‫מחוייב לעשות‪ ,‬וזה כמו שומר שהתחייב לשמור‬
‫ואינו מעיד דחייב בדיני שמים‪ ,‬כך גם המתעלם‬              ‫שמחייבים אותו על אי‪-‬עשיה כמו כן כאן מחייבים‬
‫מאבידה ועי"ז נפסד הדבר‪ ,‬דג"כ חייב בדיני שמים‬
                                                                                               ‫אותו‪.‬‬
   181   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191