Page 184 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 184

‫משה‬                                           ‫'ג נףע‬  ‫מתנת‬  ‫דפק‬

‫ומה הדין לאחר יאוש הבעלים? הנה הגמרא‬                  ‫של הנגזל כיון שהיה לאחר יאוש‪ ,‬רק יש חובה של‬
‫בבבא קמא דף ס"ו עמוד א' לומדת שיאוש בגזילה‬            ‫"והשיב" שצריך להשיב את החפץ עצמו‪ ,‬ועל חיוב‬
‫מועיל לקנות את החפץ מכך שמועיל יאוש באבידה‪,‬‬           ‫כזה אמרו חז"ל שב ואל תעשה מפני תקנת השבים‪.‬‬
‫והתוספות שם (דיבור המתחיל הכא) שואלים‪:‬‬
‫"אע''פ שאין יאוש מועיל באבידה בתר דאתי לידיה‬           ‫ומכאן נבוא לבאר מה היא מצבה של האבידה‪:‬‬
‫[שאם בא לידו קודם יאוש הרי היאוש לא מועיל לו‬
‫לקנות ולהפטר מחובת השבה לבעלים‪ ,‬ומתרצים‬               ‫כשמצאה המוצא קודם יאוש ‪ -‬נתבאר לעיל‬
‫התוספות‪ ]-‬דבמציאה נמי נהי שלא היה קונה‬                ‫בתחילת הקונטרס [מונולוג ‪ -‬החלק השלישי]‬
‫לענין זה שלא יצטרך להשיב ולהפטר לגמרי הואיל‬           ‫שבשלב שהאדם הגביה את המציאה יש לו כבר‬
‫וכבר נתחייב בהשבה מ''מ היה קונה לענין זה שלא‬          ‫חיוב ממוני להשיבו‪ .‬ובחיוב זה שהטילה עליו‬
‫יתחייב לשלם כי אם דמים כמו לגבי גזל"‪ .‬כלומר‪,‬‬          ‫התורה‪ ,‬יש לעיין האם הוא ככל דיני ממונות‬
‫שלאחר יאוש אמנם נשאר למוצא חיוב דמים של‬               ‫הרגילים‪ ,‬או יתכן שהוא שונה‪ ,‬שבכל דיני ממונות‬
‫החפץ‪ ,‬אבל את גוף החפץ הוא קונה‪ .‬וההשלכות‬              ‫מלבד החיוב שיש על ערכו יש גם חיוב על החפץ‪,‬‬
‫של זה הם‪ :‬אם ישביח החפץ הריוח יהיה ברשות‬              ‫אולם בהשבת אבידה החיוב הוא להשיב רק את גוף‬
‫המוצא‪ ,‬ומבואר מזה שלאחר יאוש הבעלים החיוב‬             ‫החפץ אך לא את שוויו‪ .‬אך כבר כתבנו שיש חיוב‬
‫הוא רק השבת החפץ כערך ממוני אבל את גוף‬                ‫להשיב את ערכו‪ ,‬משום שאין זה פחות מכל דיני‬
                                                      ‫הצלת ממון חבירו שיש חיוב לדאוג שלא יאבד לו‪,‬‬
                            ‫החפץ קנה המוצא‪.‬‬
                                                            ‫וכמו שהוכחנו גם מהתוספות בבבא מציעא‪.‬‬
   179   180   181   182   183   184   185   186   187   188   189