Page 185 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה הפק‬ ‫המציאהו האבידה‬ ‫מתנת‬

‫ששריריגגט"טז"ז‬

‫האם יש חיוב ממוני למי‬
‫שלא השיב אבידה‬

‫לשלם את כל הנזק רק לתת פיצוי‪ ,‬והיינו שני שליש‪.‬‬ ‫לכאורה לא יתכן לחייב ממון על מה שאדם לא‬
‫אבל כל זה קיים במקרה שלכל הפחות עשה מעשה‬ ‫עשה‪ ,‬ואפילו בבא לצאת ידי שמים‪ ,‬ומה שמבואר‬
‫אלא שזה היה בגרמא‪ ,‬אולם אם לא עשה מעשה‬ ‫ברש"י בבא מציעא דף צ"א‪ .‬שכשיש חיוב לצאת‬
‫אלא שנגרם באי‪-‬עשייתו נזק לחבירו‪ ,‬לכאורה לא‬ ‫ידי שמים מועיל תפיסה‪ ,‬זה רק במקום שיש חיוב‬
‫גמור שהתחייב‪ ,‬ורק בגלל הדין של "קים ליה‬
‫מצינו על זה שיהיה חיוב אף לצאת ידי שמים‪.‬‬ ‫בדרבה מיניה" דהיינו שכשיש עונש גדול נוסף‬
‫בית דין לא מחייבים פעמיים‪ ,‬אלא שמכל מקום‬
‫אבל באמת נראה שלצאת ידי שמים הוא כן‬ ‫סובר רש"י שבמקרה כזה תפיסה מועילה‪ ,‬ואילו‬
‫חייב‪ ,‬וממילא הדין כן גם למי שלא משיב אבידה‪,‬‬ ‫בתשובות ריב"ש סימן שצ"ב מבואר דכל מקום‬
‫שמחוייב לצאת ידי שמים לא מועילה תפיסה מכיון‬
‫וכמו שיתבאר לפנינו‪:‬‬ ‫שזה לא חיוב ממון‪ ,‬אולם גם לשיטת רש"י במקרה‬
‫שאדם לא נתחייב ממש רק שנגרם על ידו הפסד‬
‫הנמוקי יוסף במסכת בבא קמא (דף כ"ד עמוד‬
‫א' בדפי הרי"ף) כתב בשם הרא"ה שמה שמחייבים‬ ‫לכאורה לא מועילה תפיסה‪.‬‬
‫את הכובש עדותו היינו בדיני שמים אבל בדיני אדם‬
‫לא‪ ,‬ואפילו למאן דדאין דינא דגרמי לפי שאין אדם‬ ‫ועיין במאירי בבא קמא דף נ"ו‪ .‬שכתב דבהיזק‬
‫חייב להעיד לחברו אלא ממדת גמילות חסדים‬ ‫הנעשה בגרמא שהדין הוא שחייב לצאת ידי שמים‪,‬‬
‫עד כאן לשונו‪ .‬והבית יוסף בחושן משפט סימן‬ ‫אף שפטור מדיני אדם מכל מקום אם אינו משלם‬
‫כ"ח הקשה שבודאי אי אפשר לחייב כובש עדותו‬ ‫הרי הוא פסול לעדות ולשבועה‪ .‬ומבואר מדבריו‬
‫בידי אדם ומה הוקשה לרא"ה‪ ,‬והב"ח שם תירץ‬ ‫שיש בזה חיוב ממון לחבירו ואף שבית דין אינם‬
‫שהקושיא היתה לחייבו במקרה שידוע לנו בבירור‬ ‫מתערבים אבל זה חיוב גמור‪ .‬והג"ר משה צביון‬
‫שהם כובשים עדותם‪ ,‬ולחייבו בדיני אדם מדינא‬ ‫שליט"א אמר שמסתבר שהגדר הוא שזה לא חיוב‬
‫דגרמי‪ ,‬ועל זה מתרץ שכיון שזה מענין גמילות‬

‫חסדים אי אפשר לחייבו בדיני אדם‪.‬‬