Page 130 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קל מתנת 'ג נףע משה‬

‫אדם ברשות הרבים תקנו חז"ל שהוא יזכה בזה‬ ‫וזהו הדין המבואר במשנה‪ ,‬שאדם אינו זוכה‬
‫אפילו שהוא לא אמר שהם יקנו עבורו את החפץ]‪,‬‬ ‫במציאה כל זמן שלא עשה בו מעשה קנין‪.‬‬
‫הכא שאני משום דכיון דאמר ככר זו הקדש גלי‬
‫אדעתיה דלהקדש ניחא ליה דליקני לדידיה לא‬ ‫ולפי זה מכיון שהגוי המוצא לא התכוין לזכות‬
‫ניחא וגילויי דעתא כי האי מהני כדמוכח סוגייא‬ ‫בכסף רק להשיבו לבעליו‪ ,‬אם כן הגוי לא זכה בכסף‪.‬‬
‫דהתם‪ ,‬ומצי למעבד הכי דהו"ל כמגביה מציאה‬ ‫ואמנם הוא לא נתן את הכסף ליהודי כדי שיוכל‬
‫לחבירו דקנה חבירו ולא הוא‪ ,‬הכא נמי הקדש קני‬ ‫הלה לזכות בכסף‪ ,‬אולם מכיון שהוא לא זכה בכסף‬
‫ואיהו מעולם לא קנה‪-[ ,‬כאן איננו קונה את הככר‬
‫מכיון שאמר שזה יקנה להקדש‪ ,‬והוא יכול לקנות‬ ‫איננו גם בעלים למנוע מהיהודי לזכות בכסף‪.‬‬
‫עבור חבירו אפילו שהוא עצמו לא זוכה בזה כמו‬
‫שמצינו בדין המגביה מציאה לחבירו שחבירו קנה‬ ‫ג‪ .‬האם אפשר להקדיש את הכסף שלא נתכוין‬
‫ולא הוא]‪ ,‬זה נ"ל‪ ,‬ומשום הכי נטלה לאכלה מעל‬ ‫לזכות בו?‬

‫לפי כולה"‪.‬‬ ‫מאידך הרי גם היהודי כוונתו היתה מלכתחילה‬
‫להשיבו לבעליו ולא לזכות בכסף‪ ,‬ואם כן גם הוא לא‬
‫ומבואר מדברי הר"ן שמכיון שהוא רצה לזכות‬
‫עבור הקדש‪ ,‬ההקדש זוכה אף שהוא עצמו לא זכה‬ ‫קנה את הכסף‪ ,‬ואיך הוא יכול להקדישו לצדקה?‬
‫בזה כלל‪ .‬גם כאן בכסף זה מכיון שזה היה בארבע‬
‫אמותיו ובודאי אם זה היה בחצירו‪ ,‬הוא יכול לזכות‬ ‫אולם מצינו בגמרא מקרה דומה שנראה מזה‬
‫את הכסף לצדקה על ידי מה שאומר בפיו שכסף זה‬ ‫שהתחייבותו של היהודי לצדקה הועילה‪ .‬בגמרא‬
‫יהיה לצדקה‪ ,‬וכמבואר בגמרא שלומדים מהפסוק‬ ‫בנדרים דף ל"ד עמוד ב' אמר רבא היתה לפניו‬
‫"בפיך – זו צדקה" שאמירה בפה לצדקה מזכה את‬ ‫ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה‬
‫הדבר לצדקה‪ .‬ועיין לקמן בקונטרס המצוות דיש‬ ‫מעל‪ ,‬ומפרש הר"ן‪" :‬שהיתה עומדת תוך ד' אמותיו‬
‫הבדל בין הקדש בדק הבית לצדקה‪ ,‬וחילוקים אלו‬ ‫שקונות לו בכל מקום‪ ,‬ומשום הכי אמר ככר זו‬
‫הקדש חייל‪ ,‬ומקדיש זה לא זכה בו מעולם‪ ,‬דאע''ג‬
‫שייכים גם כאן‪.‬‬ ‫דאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף י' עמוד א')‬
‫דד' אמות של אדם קונות לו אפילו כי לא אמר‬
‫אקנה [‪-‬שכל דבר הנמצא תוך ארבע אמותיו של‬