Page 130 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 130
קל מתנת 'ג נףע משה
אדם ברשות הרבים תקנו חז"ל שהוא יזכה בזה וזהו הדין המבואר במשנה ,שאדם אינו זוכה
אפילו שהוא לא אמר שהם יקנו עבורו את החפץ], במציאה כל זמן שלא עשה בו מעשה קנין.
הכא שאני משום דכיון דאמר ככר זו הקדש גלי
אדעתיה דלהקדש ניחא ליה דליקני לדידיה לא ולפי זה מכיון שהגוי המוצא לא התכוין לזכות
ניחא וגילויי דעתא כי האי מהני כדמוכח סוגייא בכסף רק להשיבו לבעליו ,אם כן הגוי לא זכה בכסף.
דהתם ,ומצי למעבד הכי דהו"ל כמגביה מציאה ואמנם הוא לא נתן את הכסף ליהודי כדי שיוכל
לחבירו דקנה חבירו ולא הוא ,הכא נמי הקדש קני הלה לזכות בכסף ,אולם מכיון שהוא לא זכה בכסף
ואיהו מעולם לא קנה-[ ,כאן איננו קונה את הככר
מכיון שאמר שזה יקנה להקדש ,והוא יכול לקנות איננו גם בעלים למנוע מהיהודי לזכות בכסף.
עבור חבירו אפילו שהוא עצמו לא זוכה בזה כמו
שמצינו בדין המגביה מציאה לחבירו שחבירו קנה ג .האם אפשר להקדיש את הכסף שלא נתכוין
ולא הוא] ,זה נ"ל ,ומשום הכי נטלה לאכלה מעל לזכות בו?
לפי כולה". מאידך הרי גם היהודי כוונתו היתה מלכתחילה
להשיבו לבעליו ולא לזכות בכסף ,ואם כן גם הוא לא
ומבואר מדברי הר"ן שמכיון שהוא רצה לזכות
עבור הקדש ,ההקדש זוכה אף שהוא עצמו לא זכה קנה את הכסף ,ואיך הוא יכול להקדישו לצדקה?
בזה כלל .גם כאן בכסף זה מכיון שזה היה בארבע
אמותיו ובודאי אם זה היה בחצירו ,הוא יכול לזכות אולם מצינו בגמרא מקרה דומה שנראה מזה
את הכסף לצדקה על ידי מה שאומר בפיו שכסף זה שהתחייבותו של היהודי לצדקה הועילה .בגמרא
יהיה לצדקה ,וכמבואר בגמרא שלומדים מהפסוק בנדרים דף ל"ד עמוד ב' אמר רבא היתה לפניו
"בפיך – זו צדקה" שאמירה בפה לצדקה מזכה את ככר של הפקר ואמר ככר זו הקדש נטלה לאוכלה
הדבר לצדקה .ועיין לקמן בקונטרס המצוות דיש מעל ,ומפרש הר"ן" :שהיתה עומדת תוך ד' אמותיו
הבדל בין הקדש בדק הבית לצדקה ,וחילוקים אלו שקונות לו בכל מקום ,ומשום הכי אמר ככר זו
הקדש חייל ,ומקדיש זה לא זכה בו מעולם ,דאע''ג
שייכים גם כאן. דאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף י' עמוד א')
דד' אמות של אדם קונות לו אפילו כי לא אמר
אקנה [-שכל דבר הנמצא תוך ארבע אמותיו של