Page 129 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קכט‬ ‫משה‬ ‫המציאהו האבידה‬ ‫מתנת‬

‫חולקים גם על עיקר החילוק הנ"ל וסוברים שאין‬ ‫אף שלעולם לא יוודע לו!* ויתכן לומר שזה גדר של‬
‫חילוק בין יאוש להפקר‪ ,‬עיין בספר באר יצחק‬ ‫תקנת חכמים והפקר בית דין היות וכך היא הרגילות‬
‫(להגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל‪ ,‬יורה דעה‬ ‫על כל פנים בזמנם‪ ,‬וצ"ע]‪ .‬וראה להלן שריג י"ד‬
‫סימן כ"ג ענף ג') שדן בזה [וראה עוד להלן שריג ג'‬ ‫בדברי תלמידו הגר"מ גרוס שליט"א שמבואר‬
‫עלה ב' שהארכנו בזה]‪ .‬ולפי שיטות אלו גם לגוי יש‬ ‫בדבריו ג"כ שיש חילוקים לדינא בין זמנינו לזמן‬

‫זכיה בדבר שנתיאשו בעליו הימנו‪.‬‬ ‫הגמרא‪.‬‬

‫ב‪ .‬האם בהרמת אבידה ללא כוונת זכיה האדם‬ ‫אולם במקרה זה יש לדון בכמה היבטים‪:‬‬
‫קונה את המציאה?‬
‫א‪ .‬האם גוי יכול לזכות בחפץ שלא הופקר רק‬
‫מצינו במשנה במסכת בבא מציעא (דף ט' עמוד‬ ‫בעליו נתיאשו ממנו?‬
‫ב')‪" :‬ראה את המציאה ואמר לחברו תנה לי וכו' אם‬
‫משנתנה אמר אני זכיתי בה תחילה לא אמר כלום"‪.‬‬ ‫לכאורה הכסף מופקר ואין כל סיבה שהמוצא‬
‫והטעם כיון שהוא התכוין לתת לחבר ולא לזכות בה‬ ‫לא יזכה בו‪ .‬אולם יש לדון לפי מה שכתבו רבותינו‬
‫בעצמו‪ ,‬ואם הוא לא קנה הרי זה הפקר ועכשיו קנה‬ ‫הקצות החושן (סימן ת"ו סעיף‪-‬קטן ב') והנתיבות‬
‫המשפט (סימן רס"ב סעיף‪-‬קטן ג') ששונה יאוש‬
‫החבר מהפקר‪.‬‬ ‫מהפקר‪ ,‬שבהפקר אין לו בעלים כלל גם עכשיו‬
‫במצבו העכשוי קודם שזוכים בו‪ ,‬מה שאין כן‬
‫להמחשת הדין נביא מעשה שאירע‪:‬‬ ‫ביאוש כל זמן שאדם לא זכה בדבר עדיין זה שייך‬

‫ביתי שתחי' הבחינה שליד דוכן מפעל‬ ‫לבעלים שנתיאשו ממנו‪.‬‬
‫הפיס שברחוב חזון איש בבני ברק‪,‬‬
‫מושלכים על הארץ מספר שטרות‪ ,‬היא‬ ‫ולפי זה כתב הנתיבות (בסימן ק"ה סעיף‪-‬קטן‬
‫פנתה לבעל הדוכן ושאלה אם ידוע לו‬ ‫ב') שמכיון שיאוש זה חידוש שנאמר בישראל‬
‫אם מישהוא אבד את השטרות האלו‪,‬‬ ‫שאפשר לזכות בחפץ של אחר אפילו שעדיין זה‬
‫שמע זאת יהודי נכבד‪ ,‬התכופף ונטל את‬ ‫שלו‪ ,‬אם כן בגוי שלא התחדש דין זה אין הוא יכול‬
‫השטרות לעצמו‪ ,‬בהפטירו תודה לביתי‬ ‫לזכות בחפץ שלא הופקר ורק נתיאשו בעליו ממנו‪.‬‬
‫שבזכותה זכה לסכום נאה להוצאות שבת‪...‬‬
‫אלא שכבר הביאו שבכמה ראשונים מבואר‬
‫להדיא שגם גוי יכול לזכות מיאוש‪ ,‬ואולי הם‬

‫ * בספר מנחת שלמה על מסכת בבא מציעא (שיעורים סימן י"ב) מובא מהגרש"ז זצ"ל; "מצד הסברא היה נראה שגם אביי‬
‫מודה שאם אחד אינו יודע בכלל כמה כסף יש לו ונפל ממנו מטבע וגם שימשמש לעולם לא ידע‪ ,‬דבכהאי גוונא גם לאביי‬

‫הוי יאוש‪ ,‬ורק דבעלמא תולים שנפל מאדם שיודע כמה כסף יש לו"‪ ,‬ונשאר בצריך עיון‪.‬‬

‫ובעיקר הנידון אם הכלל הנ"ל שייך גם בימינו‪ ,‬עיין בספר הערות ממרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שג"כ כתב שבימינו אין‬
‫מרגישים בנפילה ובחסרון של כסף קטן‪ ,‬שאדם אינו יודע כמה כסף היה לו בכיסו וכמה נחסר‪ ,‬ולא הוי יאוש‪ ,‬דיאוש שלא‬

‫מדעת לא הוי יאוש‪.‬‬

‫ומאידך באגרות משה יורה דעה חלק ד' תשובה צ"ג כתב שגם כיום הדין כן ואין חילוק בין כסף גדול לכסף קטן‪ ,‬וכן מובא‬
‫בספר השבת אבידה כהלכתה פ"ה סעיף ז' הוראת הגר"נ קרליץ שליט"א‪ ,‬ומהגר"ח קניבסקי בשם מרן החזון איש שגם‬

‫בזמנינו הדין כן וזה כמו הפקר בית דין‪.‬‬