Page 134 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 134
משה 'ג נףע מתנת דלק
מזה מוכיח הנתיבות שכל עוד לא זכה בזה אדם, מרשותו של המתיאש כל זמן שאחר לא זוכה
זה נשאר ברשותו של המתייאש והוא יכול לחזור בו בדבר ,ואם כן קל וחומר שקודם יאוש זה ברשותו
מיאושו ללא מעשה קנין ,ולכן מצד היאוש זה לא וממילא יכול להקדישו ולהקנותו לאחר ,ואכן כן
דומה למציל מהאריה ,כי כאן הוא עצמו חזר ולקח כתוב מפורש בנתיבות המשפט (סימן מ"ט סעיף-
את החמור ואם כן חזר בו מהיאוש ,ועל זה הגמרא קטן י"ז) בשם הרמב"ן שדבר אבוד הוא ברשותו ,וכן
אמרה שהוא הפקיר את זה ,ומהפקר לא מועיל כתב בספרו מקור חיים (סימן תמ"ח סעיף-קטן ט').
חזרה ,ולכן הוצרכה לומר שהפקיר רק לאריה ולא
לאחר .והביא לזה עוד ראיות ,וכן כתב בספרו מקור לסיכום :הנודע ביהודה והנתיבות המשפט
פוסקים שאבידה כפי שהיא במצבה האבוד היא
חיים (סימן תמ"ח ס"ק ט'). עדיין ברשותו של אדם ויכול לעשות בה קנינים.
ואילו מלשונו של הרמב"ם נראה שהיא כבר אינו
וכך כתב גם בספר קצות החושן (סימן ת"ו ס"ק
ב') ,ומביא לזה ראיה מהגמ' בבבא קמא דף ס"ו, ברשותו לעשות בה קנינים.
בסוגיא של יאוש האם הוא קונה ,וכך אמרו בגמרא:
"כי אמרינן -שיאוש קונה -כשזה מתיאש וזה רוצה עלה ב'
לקנות ,כאן [-בחמץ שעבר עליו הפסח והגזלן
רוצה להשיב את החמץ לבעליו ולהפטר על ידי כך לאחר יאוש
מתשלום] זה מתיאש וזה אינו רוצה לקנות .ומזה
שהגמ' תולה את הקנין ברצון הקונה ,משמע שאם א .בספר נתיבות המשפט (סימן רס"ב ס"ק ג')
הוא רוצה בכך אף שהבעלים התיאש עדיין זה לא כותב שביאוש עד שמגיע החפץ לידי הזוכה הוא
אינו יוצא מרשות בעליו .והראיה ,מהגמ' במסכת
יצא מרשותו ויכול הגנב לומר לו הרי שלך לפניך. בבא קמא דף קט"ז עמוד א' [הובא גם לעיל שריג א'
עלה א'] שרב ספרא הלך עם שיירה במדבר ואריה
כשיטת הקצות והנתיבות נקט גם בספר ליווה אותם בתור שמירה מהחיות ,והם שלחו לו
תרומת הכרי [לאחיו של בעל הקצות החושן]
סימן רס"ב ,אלא שהוא מסתפק אם מועיל חזרה בשכרו כל לילה לפי התור חמור שיאכלנו.
מיאוש ,ועיין להלן עלה ג' .וכן בספר אור שמח
(פרק כ' מהלכות מלוה ולוה הלכה ב') כותב בלילה שרב ספרא שלח את חמורו חזר החמור
כדברי האחרונים הנ"ל שיאוש לא מפקיע בעלות בחזרה והאריה לא אכל אותו ,והגמ' אומרת שרב
ספרא קדם וזכה בו ,ואומרת הגמרא שאף בלי
עד דאתי לרשות זוכה. הזכיה היה יכול לקחת את החמור שלו חזרה,
מכיון שרב ספרא הפקירו רק לגבי האריה .שואלים
הגדרה מדוייקת למצב החפץ שנתיאשו ממנו התוספות הרי הדין הוא (בבא מציעא דף כ"ד עמוד
בעליו ,כותב בספר שערי יושר להגאון רבי שמעון א') שהמציל מהאריה הרי זה שלו כי הבעלים
שקופ זצ"ל (שער ה' פרק י"ב) ,דהרי לא מצינו מתיאשים מזה ,ואם כן מה איכפת לנו שהוא לא
באבידה שנתיאשו הימנה הבעלים ואח"כ מתו ,ויש הפקירו לאחרים הרי הוא מתיאש מזה[ .ועיין שם
להם יורשים קטנים ,שיהיה אסור לזכות בזה ,אע"פ
שביארנו שביאוש הדבר עדיין של בעליו עד שזכו בתוספות מה שתירצו].
