Page 133 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫גלק‬ ‫משה‬ ‫המציאהו האבידה‬ ‫מתנת‬

‫עדיין לא הרימה אדם כדי להשיבה לבעליה‪ ,‬או בסוג של אבידה שאין צריך להחזירה‬
‫כגון שאין בה סימן או במקום שרובו גויים שבכל מקרה אדם מתיאש ממנה‪ ,‬אבל‬
‫באבידה שכבר מצאו אותה והמוצא מעוניין להחזירה‪ ,‬ומדובר באבידה שאדם מקוה‬
‫שיחזירו לו‪ ,‬כגון שאבד לו במקום של יהודים וגם יש בה סימן – במקרה כזה גם אם‬
‫בסוף הוא התיאש ממנה‪ ,‬מכל מקום מכיון שהיא נמצאת בידי אדם שעומד להחזירה‬

‫– היאוש לא חל‪ ,‬ודינה כמו קודם יאוש‪.‬‬

‫ב‪ .‬הנתיבות המשפט (סימן רנ"ט סק"א)‬ ‫עלה א'‬
‫כתב שכמו שגזילה אינו ברשותו של אדם כמו כן‬
‫אבידה אינה ברשותו של אדם‪ ,‬אלא שמחלק שם‬ ‫קודם יאוש‬
‫בין אבידה שנמצאת במקום המשתמר שעל זה לא‬
‫מועיל היאוש כיון שזה נחשב שנשמר עבורו [וכמו‬ ‫מצינו בזה דעות שונות להלכה האם מיד‬
‫שכתבנו בתחילת הדברים שלא מועיל יאוש לאחר‬ ‫כשהחפץ אבד לבעליו אפילו קודם שהתיאש‬
‫שמי שהוא כבר מצא את האבידה]‪ ,‬לבין אבידה‬ ‫ממנו זה כבר נחשב אינו ברשותו‪ ,‬וממילא אינו יכול‬
‫שבמקום הפקר שזה נקרא אינו ברשותו‪ .‬ולכאורה‬ ‫לעשות בו מעשים קניניים‪ ,‬או שעל‪-‬כל‪-‬פנים כל‬
‫מבואר בדבריו שבאבידה רגילה הנמצאת במקום‬ ‫זמן שלא התיאש מהדבר‪ ,‬אפילו שהוא אבוד ממנו‬

‫מופקר אין זה ברשותו‪.‬‬ ‫– עדיין הוא ברשותו‪.‬‬

‫אולם המעיין בדברי הנתיבות שם יראה שאין‬ ‫א‪ .‬מרן הגרא"מ שך זצ"ל מביא בספר אבי‬
‫כוונתו לומר שאינו ברשותו לגבי קנינים‪ ,‬רק כל‬ ‫עזרי (פרק כ"ב מהלכות מכירה הלכה ט') את לשון‬
‫הנידון שלו שם הוא אם מצב של אבידה זה נחשב‬ ‫הרמב"ם שם שכותב על פקדון הנמצא בידי שומר‬
‫ברשותו עד כדי כך שלא יועיל על זה יאוש‪ ,‬ועל זה‬ ‫שהרי זה ברשות בעליו‪ ,‬אבל אם אותו שומר כופר‬
‫הוא כותב שרק אם זה במקום משתמר אז נחשב‬ ‫בפקדון ומכחיש קיומו של החפץ אצלו "אינו יכול‬
‫כברשותו ואכן בכהאי גוונא לא מועיל על זה יאוש‪,‬‬ ‫להקנותו שזה כמו שאבד‪ ,‬שאינו ברשותו" ע"כ‪.‬‬
‫מה שאין כן כשזה במקום שאינו משתמר מועיל‬ ‫רואים מלשונו של הרמב"ם שמדמה חפץ המופקד‬
‫על זה יאוש‪ ,‬אבל כשדנים לגבי קנינים‪ ,‬כלומר האם‬ ‫בידי שומר שמכחיש את הדבר‪ ,‬לאבידה‪ ,‬שעליה‬
‫דבר אבוד הוא נחשב ברשותו של המאבד או לא‪,‬‬ ‫כותב הרמב"ם "שאינו ברשותו"‪ .‬ומשמעות דבריו‬
‫לגבי זה יתכן שהנתיבות מודה שזה ברשותו ויכול‬ ‫שמדובר גם קודם יאוש‪ ,‬עצם הדבר שהדבר אינו‬
‫לעשות בו קנינים [ולא כמשמעות הרמב"ם הנ"ל]‪.‬‬ ‫תחת ידו ואינו בשליטתו – הרי זה נחשב שאינו‬

‫ויש להכריח חילוק זה בדברי הנתיבות עצמו‪,‬‬ ‫ברשותו ואינו יכול לעשות בו מעשים קניניים‪.‬‬
‫שהרי הנתיבות הוא זה שחידש את החידוש הידוע‬
‫[שיובא בעלה ב'] שיאוש חלוק מהפקר ואינו יוצא‬ ‫לעומת זאת הנודע ביהודה (תנינא אבן העזר‬
‫סימן ע"ז) כותב שפשוט לו שזה ברשותו ויכול‬

‫להקדיש את האבידה‪ ,‬כל זמן שאחר לא זכה בה‪.‬‬