Page 135 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 135
הלק משה המציאהו האבידה מתנת
כמה דלא אייאש יכול להפקיר ולהקדיש ולחלל", בו ,אלא שזה ודאי שבמקרה שהבעלים מתיאשים
ומשמע מדבריו שלאחר יאוש אף אם הגזלן אינו זה פועל משהו בחפץ ,והיינו משום שעניינו של
קונה מכל מקום אין זה ברשותו של הבעלים כיון היאוש הוא אי-הקפדה של בעליו שיזכו בחפץ,
שהתיאשו ולכן אינו יכול לעשות בהם קנינים .מה ולכן כשנפטר אע"פ שעדיין זה לא יצא מרשותו
שאין כן שיטת התוספות בסוגיא שם קודם לכן והוא מוריש את זה ליורשיו ,אבל זה נכנס לרשות
(דף ס"ח עמוד ב' ד"ה הוא) שכתבו שאם יאוש לא היורשים כזו בסוג בעלות שיש בה חסרון של אי-
קונה לגזלן הבעלים יכולים להקדיש גם למה שאינו הקפדה על זכייה בחפץ ,וממילא כל אחד יוכל
ברשותו ,ומשמע שעדיין זה ברשותם גם לאחר
לזכות בו ולא צריך יאוש חדש של היתומים.
יאוש.
ב .ואף שהאחרונים הנ"ל כתבו כן ,אבל הרמב"ן
וכן בספר ראשי שערים (סימן כ"ה) תולה את (בבא מציעא דף י' עמוד א') כתב וז"ל" :ועוד
זה במחלוקת רש"י ותוספות ,וכותב שם שרש"י שהרי נתייאש ויצא מרשותו ביאוש" ,ושם בהגהות
לשיטתו בתחילת פרק אלו מציאות ובכמה מקומות ממרן הגרא"ז מלצר זצ"ל כותב שמוכח מהרמב"ן
שחולק על האחרונים הנ"ל וסובר שמיד כשהתיאש
בש"ס שכתב שיאוש הוא כמו הפקר. מהחפץ הוא יוצא מרשותו וכמו הפקר .וכן מוכח
בשיטת הרמב"ן בכמה מקומות וכמו שכתב גם
למסקנא - הגר"ש שקופ זצ"ל בחידושיו למסכת בבא קמא
(סימן ל"ח) .וכן בספר דברי יחזקאל (סימן מ"ט
אדם שהקדיש מכסף שאבד לו ועדיין לא אות ד') הוכיח מהריטב"א במסכת בבא מציעא (דף
התייאש ממנו ,לשיטת רוב הפוסקים ההקדש חל כ"א עמוד ב') דעל ידי יאוש האבידה יוצאת מרשות
ולא צריך לעשות שוב קנין לתת להקדש ,היות המתייאש [הבעלים] .וכ"כ החזו"א בחידושיו
ואפילו לאחר יאוש ראינו שזו מחלוקת ראשונים
ואחרונים אם הוא יכול להקדיש ,אולם קודם יאוש למסכת בבא קמא (סימן י"ח ס"ק ג').
יתכן שגם הם יודו שהוא בעלים להקדישו ודלא
כמשמעות הרמב"ם הנ"ל (בעלה א') רק כמו שכתב ומו"ר הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל
(חידושי רבי שמואל בבא מציעא סימן כ"א) כתב
הנודע ביהודה בפירוש שודאי שיכול להקדישו. שבחידושם של האחרונים הנ"ל שיאוש שונה
מהפקר ואינו יוצא מיד מרשותו עד שאחר זוכה בו,
ולגבי צדקה – הדבר תלוי בנידון נוסף האם נחלקו בזה רש"י ותוספות .שרש"י במסכת בבא
אמירה לבד מקנה את הצדקה כמו בהקדש קמא דף ס"ט עמוד ב' כותב בסוף העמוד "דכל
שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ,ועיין להלן
בקונטרס המצוות מה שכתבנו בענין זה.
