Page 138 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 138
משה 'ג נףע מתנת חלק
ב .לבעל העורב:
יתכן שאם יש לבעל-חי דין שליחות אם כן מי ששלח את העורב הוא הגזלן וכשייתפס
הוא זה שיהיה שעליו להשיב את היהלום או לשלם את הכסף תמורת היהלום.
אך אם אין הוא בגדר גזלן מכיון שאי אפשר לייחס את המעשה של העורב כאילו הוא
עצמו עשה זאת ,אולי אפשר לומר שהעורב זכה עבורו את היהלום.
[אלא שלגבי חיוב התשלום על היהלום ,יתכן שאף אם הוא אינו נקרא גנב ,אבל יהיה דינו
כמו ששורו הזיק שהוא חייב לשלם על כך].
ג .ליורה:
צריך לברר אם הירייה שגרמה לעורב להתרומם ברגע שנפגע וליפול נקראת קניין הגבהה?
ד .לבעל החצר:
צריך עיון האם כשנופל לחצר שלא מדעתו של בעל החצר ,קונה בעל החצר את היהלום?
ה .למי שלקח את היהלום:
כי למעשה הוא זה שתפס וזכה ביהלום כשבעליו נתיאשו ואף אחד אחר לא זכה בו.
הבה נעיין במקורות וננסה לברר למי שייך היהלום:
לתלמי המלך "ואל אצילי" ואל זאטוטי (מגילה דף עלה א'
ט'" .).ושלוליתו של נהר" -כשהוא גדל ויוצא חוץ
לגבולותיו ושולל שלל ושוטף הנמצא" .רחמנא היהלום ,העוף והצונאמי
שרייה" -ואפילו באת לידי המוצא לפני יאוש.
ע"כ .ולהלן דף כ"ב עמוד ב' לומדת הגמרא דין זה תחילה עלינו לברר את מעמדו ההלכתי של
ממה שכתוב בתורה שחיוב השבת אבידה היא על היהלום ברגע שהעורב תפסו בין שיניו ופרח החוצה.
אבידה כזו "אשר תאבד ממנו ומצאתה" כלומר
דוקא אבידה שאבודה ממנו בלבד ,אבל אבידה א .בגמ' במסכת בבא מציעא דף כ"א עמוד
שאבודה ממנו ומכל אדם ,אף שיש בה סימן הרי ב'" :בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר -אף על גב
דאית ביה סימן רחמנא שרייה" ,כלומר דבר הנמצא
היא של מוצאה. במקומות אלו התורה התירתו ,וברש"י" :זוטו
של ים" -מקומות בשפת הים שדרך הים לחזור
כלומר ,בשיטפון של הים דוגמת "צונאמי" לאחוריו עשר פרסאות או חמשה עשר פרסאות
שלא שייך להציל ,אפילו בדבר שיש בו סימן דינו פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם והולך' .זוטו'
כהפקר ויצא מרשות הבעלים .ובטעם הדבר נחלקו לשון גודל ושירוע בלשון יווני כמו שכתבו הזקנים
