Page 143 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫גמק‬ ‫משה‬ ‫המציאהו האבידה‬ ‫מתנת‬

‫תירוץ זה מובא גם בעוד ראשונים‪ ,‬וכן נפסק‬ ‫הכותל‪ ,‬וכן מוכח לקמן (עמוד ב') דתנן מצא בחנות‬
‫להלכה בשולחן ערוך חושן משפט סימן רס"ח וכמו‬ ‫ובשולחנות הרי אלו שלו ואין חצירו קונה לחנוני‬
‫שכתב שם הסמ"ע סעיף‪-‬קטן ז'‪[ .‬ועיין בשולחן‬ ‫או לשולחני לפי שהמעות הם דבר קטן ואין סופו‬
‫ערוך שם סימן ר"ס סעיף א' ובט"ז ונתיבות המשפט‬ ‫הוה לימצא‪ .‬עכ"ל‪ .‬למדנו מדבריהם כלל בדין קנין‬
‫שם]‪ .‬ועיין גם בש"ך חושן משפט סימן קצ"ח‬ ‫חצר‪ ,‬ש"אין חצר קונה בדבר שיכול להיות שלא‬
‫ימצאנו לעולם"‪ ,‬וכמו שמפרשים שם התוספות‪ ,‬בין‬
‫סעיף‪-‬קטן ז' ובקצות החושן שם סעיף‪-‬קטן ב'‪.‬‬ ‫אם הסיבה שהדבר לא עומד להמצא הוא מחמת‬
‫מיקומו של הדבר – בעומק הכותל‪ ,‬ובין מחמת‬
‫מעתה נבא לדון במקרה שלנו –‬ ‫קוטנו של הדבר כמעות וכדומה‪ ,‬כל שהדבר לא היה‬

‫אותם מטבעות זהב ערביות ישנות לא היו‬ ‫עומד להמצא אין החצר קונה לבעליה‪.‬‬
‫ידועות לבעל הדירה בשעה שרכש אותה לצורך‬
‫שיפוצים‪ ,‬גם אין זה דרך למצוא מטבעות טמונות‬ ‫תירוץ נוסף מצינו בראשונים שם‪ ,‬בהגהות‬
‫בקיר‪ ,‬ולכן נראה ששייכים כאן כל הטעמים שכתבו‬ ‫אשר"י הנדפס ברא"ש שם (פרק אלו מציאות סימן‬
‫הראשונים שבעל הדירה לא זכה במטמון‪ ,‬וממילא‬ ‫ט') בשם האור זרוע וז"ל‪ :‬כתב רבינו האבי העזרי‬
‫ולא שייך למימר בכהאי גוונא חצירו של אדם קונה‬
‫זה שייך ליעקב השיפוצניק‪.‬‬ ‫לו שלא מדעתו וזכו בו הראשון שקנה הגל והכותל‪,‬‬
‫כיון דאינו דבר ההווה כשאר מציאות [שפעמים‬
‫אולם בכל זאת יש מקום לעיון‪ ,‬לפי הסברא‬ ‫הווה לבא]‪ ,‬לא זכה‪ ,‬דכשקנאו אז לא העלה על לבו‬
‫שכתבו התוספות שהסיבה שהבעלים לא זכו‬ ‫לקנות המטמון‪ ,‬הלכך לא זכה אלא בדבר שרצה‬
‫במציאה מהאמוריים היא משום שזה דבר שלא‬ ‫לקנות‪ ,‬וחצירו קונה לו בדבר הבא לחצירו אחרי‬
‫עומד להמצא‪ ,‬כי אדם לא מחטט ומגיע לעומק‬ ‫כן‪ ,‬אבל כאן שהיתה בו מקודם ולא נתכוין לקנות‬
‫הכותל‪ ,‬אבל במקרה של יעקב הרי מלכתחילה‬ ‫לא קנה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וביאור דבריו הוא‪ ,‬דבשעה שקנה‬
‫הבעלים קנה את הבית העתיק ביפו לצורך‬ ‫את החצר [או ירשה מאבותיו] מכיון שלא עלה על‬
‫שיפוצים‪ ,‬והרי לפי התכנית המקורית שאכן גם‬ ‫דעתו שמטמון כזה קיים שם לכן לא קנה זאת יחד‬
‫התבצעה לבסוף – היה הקיר עומד להשבר‪ ,‬ויתכן‬ ‫עם קניית החצר‪ ,‬וגם אח"כ לא קנה ע"י קנין חצר‬
‫אם כן שבמקרה ספציפי זה יש להתייחס למקום‬ ‫אף שחצר קונה שלא מדעתו משום שחצר לא קונה‬
‫המטמון כדבר העומד לימצא ושוב תזכה לו החצר‪.‬‬ ‫אלא דבר שבא לחצירו לאחר שהיא היתה שלו ולא‬
‫וצריך עיון‪ .‬אך מכל מקום להלכה אין מזה נפקא‬
‫מינה היות ושייכים טעמים האחרים שאין זה דרך‬ ‫מה שהיה שם קודם לכן‪.‬‬
‫לימצא בכותל ואין חצר קונה דבר כזה‪ ,‬וכן שזה היה‬

‫כבר בחצר בשעה שזכה בחצר‪.‬‬