Page 146 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 146
משה 'ג נףע מתנת ומק
אם היהלומים שייכים לבעל הרכב האחרון ,כמובן שיש כאן מצות השבת אבידה .אולם
מכיון שאין זה בודאי ,צריך לשאול [בחכמה ,כמובן ]..את הבעלים האחרונים אם החביאו שם
יהלומים ,ואם לא צריך לנסות להתחקות אחר הבעלים הקודמים וכו' ,אלא שיתכן שהם כבר
התיאשו ,ובעל הרכב האחרון לא זכה מהטעמים הנ"ל [זה היה ב"חצירו" קודם שקנה את
החצר ,אין זה דרך למצוא במקום כזה ,וגם סברת התוס' אולי קיימת].
עלה ו'
היהלום שבצנרת
אינסטלטור הוזמן להחליף את צינור הביוב ומצא
שם טבעת יהלום יקרה ,והביאה לבעל הבית שהזמינו.
אלא שבעל הבית זה היה שוכר ולא הבעלים של הדירה,
כשנודע דבר המציאה לבעלת הדירה המשכירה טענה
שהיא זכתה בטבעת תחילה על ידי חצרה.
הגמרא במסכת בבא מציעא דף ק"ב .מפרשת את המובא במשנה שם לגבי שוכר ומשכיר
שהזבל של הבהמות שייך לבעל הבית ,והקשו" :במאי עסקינן? אילימא בחצר דאגיר ליה
לשוכר [-בחצר השכורה אף היא לשוכר] ותורי דשוכר -אמאי של בעה''ב ,אלא בחצר דלא
אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא ,לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא קמו בה,
מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא דא''ר יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו.
רש"י מפרש שם מה שאמרו בחצר דמשכיר כלומר שהחצר לא הושכרה ,וכפשטות המובן
בגמרא ,אולם מהרמב"ם (הלכות שכירות פרק ו' הלכה ה') שפסק שם :הזבל שבחצר הרי
הוא של שוכר וכו' ,במה דברים אמורים כשהיו הבהמות של שוכר ,אבל אם הבהמות של
אחרים הזבל של בעל החצר ,שחצירו של אדם קונה שלא מדעתו אף על פי שהיא שכורה ביד
אחרים ,עכ"ל .מבואר מדבריו שפירש שלמסקנא הזבל שייך למשכיר גם אם החצר הושכרה.
להלכה נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן שי"ג סעיף ג' כדעת הרמב"ם ,והסמ"ע
והש"ך וכן בביאור הגר"א שם דנו בזה בארוכה ,ונחלקו לדינא איך קיימא לן.
אולם הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל הביא שיש לומר גם להשיטות שהמשכיר זוכה
בקנין חצר ,דלפי סברת התוספות הנ"ל שדבר שאינו עומד להמצא אין החצר זוכה ,הוא הדין
במקרה זה היות והטבעת לא היתה עומדת להמצא לא זכה בזה בעל החצר.
