Page 150 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קנ מתנת 'ג נףע משה‬

‫ולכאורה נראה שהכלל שכתבו התוספות אכן לא שייך רק לגבי קנין חצר‪ ,‬דהסברא נותנת‬
‫שקנין חצר לא קונה לאדם רק מה שיתכן שדעתו היתה על זה‪ ,‬וכמו שכתב האמרי בינה‬
‫בקונטרס הקנינים סי' ו' בשם פסקי הרי"ד‪ ,‬אולם קנין יד שזו מציאות של קנין שהאדם תפוס‬

‫בדבר‪ ,‬מסתבר שהאדם זוכה בזה גם ללא כוונה לקנין‪.‬‬

‫ב‪ .‬גם אם נאמר שהחולה לא קנה את זה‪ ,‬עדיין יש לעיין האם זה יהיה בגדר "טפל לגופו"‪,‬‬
‫וכמו שאדם קונה את גופו כך גם זה נהפך להיות חלק מגופו‪.‬‬

‫דעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א‪ :‬שכל המציאות של קנין היא הוראת בעלות‪ ,‬שאדם‬
‫משתמש בחפץ בצורה שבה משתמשים הבעלים‪ ,‬ועל ידי זה החפץ נקנה לו‪ ,‬וכאן שזה בתוך‬
‫גופו ממש זהו ההוראת בעלות הגדולה ביותר‪ ,‬וממילא זה נקנה ושייך לו‪ ,‬ולכן על הרופא‬

‫להחזירו לחולה‪.‬‬

‫עלה ב'‬

‫שן הזהב‬

‫שמעתי מהרב הגאון ר' יהודה ליס שליט"א‪ ,‬שברוסיה היו עושים שיניים תותבות מזהב‬
‫אמיתי‪ ,‬והיו שודדי קברים שהיו מוציאים את שיני הזהב מן המתים‪ .‬ולכאורה יש מקום לעיין‬

‫מי הבעלים על אותם שיניים האם זה שייך ליורשים?‬

‫השאלה היא האם שייכת כאן הסברא שכתבו התוספות שדבר שאינו עתיד להימצא אינו‬
‫זוכה בזה‪ ,‬אם כן גם היורשים לא זוכים בזה‪ ,‬כי אע"פ שכאמור בעלה א' אדם זוכה בכל מה‬
‫שבגופו‪ ,‬אולם לגבי ירושה שזה כמו קנין אולי לא שייך בזה ירושה‪[ .‬וגם אם נאמר כנ"ל עלה‬
‫א' שזו סברא רק בקנין חצר‪ ,‬עדיין יש לדמות זאת לדין של המרדכי שהובא ברמ"א שהקונה‬
‫בדיל ונמצא בתוכו שהוא כסף לא זכה בו‪ ,‬וראה להלן שריג ז' עלה ב' וכן בשריג ט' עלה א']‪.‬‬

‫אך לכאורה אין בזה נפקא מינה‪ ,‬כי הרי מבואר בגמרא בסנהדרין דף מ"ז עמוד ב' שהמת‬
‫וכל מה שקוברים עמו אסורים בהנאה‪ ,‬ואם כן בודאי שהשן הקבורה עמו אסורה בהנאה‪,‬‬
‫וממילא גם לא שייך על זה ירושה‪ ,‬וגם הגנב לא חייב לשלם את שווי השן ליורשים‪ ,‬אלא‬

‫שעבר על האיסור של הנאה מהמת‪.‬‬

‫אולם יש גם מקרים שחלקים מן המת מותרים בהנאה‪ ,‬ובאופנים כאלו יתכן שיהיה‬
‫נפק"מ‪ ,‬וכמו שנראה בעלה הבא –‬