Page 125 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קכה‬ ‫משה‬ ‫המציאהו האבידה‬ ‫מתנת‬

‫להו כלל‪ ,‬אלא אדעתא ליתנם לעכו"ם נתנם לו ואי‬ ‫נראה שכאשר ניתנה הוראה להעביר את הכרטיס‬
‫לא נתנם לו יחזירם לראובן"‪.‬‬ ‫לצורך תשלום כבר זכתה החברה בכסף מדין תן‬
‫כזכי וכנ"ל‪ ,‬אולם יש לדון במצב כזה שאירעה תקלה‬
‫כלומר‪ ,‬דחייתו השנייה של המהר"ם לרבינו‬ ‫בהעברת הכסף והחברה אינה גובה חובות כאלו‪,‬‬
‫אפרים היא‪ :‬שאין ראיה משור הנסקל שהוזמו‬ ‫האם זה נחשב שמעיקרא היא אמרה 'אי אפשי בזה'‬
‫העדים כי שם הבעלים אומר "זה כבר ממון‬ ‫ואם כן החברה לא זכתה כלל בכסף וממילא זה חוזר‬
‫מופסד"‪ ,‬כיון ששור הנסקל לאחר שנגמר דינו‬ ‫לבעלות הראשון שקנה את הנעלים‪ ,‬או שזה דבר‬
‫לסקילה אסור ליהנות ממנו ומה יש לו מהשור‪ .‬אבל‬ ‫שהתחדש אח"כ שהדין הוא כמו שכתוב בגמרא‬
‫במקרה של שליחת התשלום לגוי הרי השולח לא‬
‫התיאש מהכסף כיון שהכסף שייך לשמעון וניתן‬ ‫שכל הקודם זוכה‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬
‫לראובן למטרה אחת ‪ -‬לתת לגוי‪ ,‬וכל זמן שהגוי לא‬
‫הגיע יכול שמעון לומר לראובן תן לי לעשות עסקה‬ ‫עוד יש לחלק‪ :‬לכאורה המצב של ישראכרט‬
‫הוא מצב אחר לגמרי‪ .‬חברת ישראכרט לא מעבירה‬
‫בכסף עד שיגיע הגוי‪.‬‬ ‫את הכסף‪ ,‬כי אם נותנת התחייבות לבנק שהכסף‬
‫יועבר לעסק‪ .‬הבנק הוא המשלם את הכסף בסופו‬
‫נקודת עיון‪:‬‬ ‫של דבר והוא לוקח כסף אחר מבעל הכרטיס‪ ,‬מה‬
‫שבעצם מתברר ככסף אחר ולא הכסף של הקנייה‬
‫לכאורה בדברי המהר"ם מבואר שבמקרה‬ ‫ואם כן אין זה נוגע ל'תן כזכי'‪ ,‬משום ששם מדובר‬
‫של הגוי העניין הוא משום דהוי מילתא דשכיחא‬ ‫על חפץ הנמצא בעולם שהוא עצמו נקנה ברגע זה‪,‬‬
‫שישכחם העכו"ם‪ ,‬וכמו שכתב בחילוק השני דלא‬ ‫מה שאין זה שייך במקרה הזה‪ ,‬משום שפה הכסף‬
‫דמי לשור הנסקל דאין זה שכיח שיוזמו העדים‬
‫ולכן הסיח דעתו מזה‪ .‬ולפי זה היה נראה שבמילתא‬ ‫בתיאוריה בלבד‪.‬‬
‫דלא שכיחא כמו זה שודאי שחברות האשראי לא‬
‫שוכחות [וכמו שטען לי מר דוד כהן ממנהלי חברת‬ ‫ומפה נבא לדון האם הדחייה השנייה‬
‫ישראכרט בשיחה ששוחחתי עמו בטלפון שמקרה‬ ‫שדוחה רבינו מאיר את דברי רבנו אפרים‬

‫כזה הוא מהבודדים ממש] יהיה הדין שונה‪.‬‬ ‫שייכת כאן?‬

‫אולם בעיון נכון בדברי המהר"ם נראה שלא‬ ‫דחייתו השניה של רבינו מאיר היא‪" :‬ומשור‬
‫זה עיקר חילוקו‪ ,‬אלא עיקר החילוק הוא מה שהוא‬ ‫הנסקל שהוזמו עדיו אין ראיה‪ ,‬דשאני התם משום‬
‫מסיח דעתו מזה‪ ,‬ולכן כתב שמכיון שאין זה שכיח‬ ‫שמיד שנגמר דינו אסור בהנאה ואסוחי אסח בעלים‬
‫שיוזמו העדים לכן הוא מסיח דעתו‪ ,‬ואילו במקרה‬ ‫דעתיהו מיניה‪ ,‬דלא שכיח דליתו סהדי וליזמו להו‪,‬‬
‫של הגוי [אף שיתכן שזה לא שכיח] הוא אינו מסיח‬ ‫וכיון דכבר נאסר בהנאה מייאשי מיניה‪ .‬אבל הכא‬
‫דעתו מהכסף מכיון שכל זמן שהגוי לא הגיע הוא‬ ‫לא הוי הפקר דאפילו בתר דיהבינהו ליד שמעון‬
‫עדיין יכול להשתמש בזה‪ .‬וכאן שלא מדובר בדבר‬ ‫אי הוה אמר ראובן תנם לי ואשא ואתן בהם עד‬
‫מסויים [רק בכסף וירטואלי] לא שייך לומר שהסיח‬ ‫שיתבעם העכו"ם היה צריך ליתנם לו‪ ,‬וכיון דאכתי‬
‫יש לו זכות בהם לא אסח דעתיה מנייהו ולא מפקר‬
‫דעתו מזה ואם כן זה דומה למקרה של המהר"ם‪.‬‬