Page 121 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 121
קכא משה המציאהו האבידה מתנת
עלה ב'
ריתחא דאורייתא -
משולחנם של הראשונים
ב .טענה נוספת להשאיר את הכסף אצל שמעון ועתה נשוב אל המקרה שדנו הראשונים על
– מכיון ששמעון יכול לומר 'אני לא בטוח שהגוי לא הכסף שניתן בהקפה והגוי לא חזר לקבלו ,למי שייך
יחזור' ולכן אני רוצה לעכבם לעצמי ,שמא יבוא הגוי
לאחר זמן כשיזכור ויבא ויתבעם ואיפה אמצא את הכסף?
ראובן בזמן ההוא ,ומה יהיה מצבו של ראובן אולי
ההוכחה של רבינו מאיר:
לא יהיה לו מה לשלם באותו זמן.
רבינו מאיר מוכיח מהמקרה של רב ספרא -כמו
והדחיה – הרי גם עכשיו שמעון האמין לראובן שרב ספרא שלח את החמור לאריה ,כך זה ממש
שישלם לו על הרכישה מהגוי ,ואף נעשה ערב אצל גם פה -ראובן שלח את הכסף לגוי .וכמו אצל רב
הגוי עבורו ,אם כן אינו יכול לטעון עכשיו פתאום ספרא כשהאריה לא אכל את החמור החמור נשאר
שייך לרב ספרא ,כך גם פה כשהגוי לא לקח את
שאינו מאמינו על כך. הכסף ,נשאר הכסף של השולח דהיינו ראובן .ואם
כן כיצד יעשה שמעון סחורה במעותיו של ראובן.
ג .טענה נוספת להשאיר את הכסף אצל שמעון
– שמעון גם יכול לטעון אני רוצה לקדש שם אלא יחזרו מעותיו לראובן הבעלים הראשונים.
שמים ,לחזר אחר הגוי ולמוצאו כדי להחזיר לו ,כמו
המעשה של שמעון בן שטח [שקנה מהגוי חמור הראיות והטענות שמביא רבינו מאיר כנגד זה
והיתה שם מרגלית שהיתה תלויה בצווארו של ודחיותיו:
החמור והחזיר אותה לגוי ,משום שעל פי דין את זה
לא קנה ,המשך הסיפור – כשהחזיר את המרגלית א .הראיה ששייך לכאורה לשמעון -כיון שראובן
אמר הגוי :ברוך אלוקי שמעון בן שטח] (ירושלמי אמר לשמעון 'תן' את המעות לגוי ,אנו יודעים כי
ההלכה היא בכל מקום שאדם אומר לחברו 'תן'
בבא מציעא פרק ב'). פירושו וכוונתו הינו :שהוא אומר תזכה כבר לשני,
והיינו שהוא מפקיע את בעלותו ,ואם כן יצאו
והדחיה – אדם יכול בשלו לקדש שם שמים המעות מבעלותו ומרשותו של ראובן ,והם שייכות
אבל לא בכסף של אחרים ,ואם זה עתה שייך כבר לגוי ,ואם שכחן הגוי כרגע והלך ואין אפשרות
לראובן שיחזיר לו. למצוא אותו ,זכה שמעון במה שבידו מן ההפקר.
רבינו אפרים ב"ר יצחק דוחה את ראיית והדחיה – כיון שבגמרא מבואר שזכיה הוי
רבינו מאיר מהמעשה עם רב ספרא ומביא שתי מטעם שליחות ,וכל שאין שליחות לגוי הגוי לא זכה
ראיות להוכיח ששייך לשמעון: בזה.