Page 95 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 95

‫מתנת גורלה משה צה‬

‫וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים‪,‬‬          ‫לפניו‪ ,‬וקלפי של שבטים‪ ,‬וקלפי של תחומין מונחין‬
‫מה עשה בירר ששה ששה [מכל שבט‪ ,‬כך שבסך‬              ‫לפניו‪ ,‬והיה מכוין ברוח הקדש ואומר‪ ,‬זבולן עולה‪,‬‬
‫הכל היו שם שבעים ושנים זקנים]‪ ,‬והביא שבעים‬         ‫תחום עכו עולה עמו‪ ,‬טרף בקלפי של שבטים ועלה‬
‫ושנים פיתקין‪ ,‬על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק‪,‬‬     ‫בידו זבולן‪ ,‬טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום‬
‫בללן ונתנן בקלפי‪ ,‬אמר להם בואו וטלו פיתקיכם‪ ,‬כל‬    ‫עכו‪ ,‬וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר‪ ,‬נפתלי עולה‪,‬‬
‫מי שעלה בידו זקן אמר כבר קידשך שמים‪ ,‬מי שעלה‬       ‫ותחום גינוסר עולה עמו‪ ,‬טרף בקלפי של שבטים‬
‫בידו חלק‪ ,‬אמר המקום לא חפץ בך‪ ,‬אני מה אעשה‬         ‫ועלה בידו נפתלי‪ ,‬טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו‬
                                                   ‫תחום גינוסר‪ ,‬וכן כל שבט ושבט"‪ ,‬ומכאן למדו גם‬
          ‫לך"‪ ,‬והובא בקצרה ברש"י (במדבר י"א כ"ו)‪.‬‬  ‫לענין חלוקת היורשים שניתן לקבוע את הסדרי‬
                                                   ‫החלוקה באמצעות הטלת גורלות (בבא בתרא דף‬
            ‫פדיון בכורים‬                           ‫ק"ו עמוד ב')‪ ,‬ועיין בנתיבות המשפט (סימן קנ"ד ס"ק ו')‬
                                                   ‫שכתב שמאחר והמקור לגורל הוא חלוקת הארץ‪,‬‬
‫עוד שם בגמרא "כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר‬           ‫על כן לא ניתן לכפות הסדר ממוני באמצעות‬
‫ג' מ"ז) 'ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת'‬           ‫הגורל אלא רק כאשר מבצעים חלוקה בבעלות על‬
‫אמר משה כיצד אעשה להן לישראל‪ ,‬אם אומר‬              ‫הנכסים‪ ,‬אבל כשהנידון הוא חלוקת זכויות בנכס‬
‫לו תן לי פדיונך וצא‪ ,‬יאמר לי כבר פדאני בן לוי‪,‬‬     ‫וכגון מי זכאי לפתוח לחצר המשותפת פתח או‬
‫[כי כשהבכורים נפסלו לעבודת הקרבנות ותחתם‬           ‫חלון וכדומה‪ ,‬בכגון זאת מאחר שאין זה כחלוקת‬
‫התקדשו הלווים היו באותה העת בעם ישראל‬              ‫הארץ ממילא לא ניתן לכפות לעשותה באמצעות‬
‫עשרים ושנים אלף ומאתים שבעים ושלשה‬
‫בכורים‪ ,‬ומנגד היו רק עשרים ושנים אלף לווים‪,‬‬                                                 ‫גורל‪.‬‬
‫נמצא שלמאתיים שבעים ושלושה בכורים לא‬
‫היה תחתם לווים והם היו צריכים לפדות את‬                         ‫שבעים זקנים‬
‫עצמם בחמשת שקלים‪ ,‬ומשה רבינו לא היה יכול‬
‫להכריע על מי מבין הבכורים יהיה מוטל לפדות‬          ‫וכמו כן בהלכה ובספרי הפוסקים מובא על‬
‫את עצמו בחמשת שקלים]‪ ,‬מה עשה הביא עשרים‬            ‫פשרות רבות בדיני ממונות שהתבצעו באמצעות‬
‫ושנים אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי‪ ,‬ועל שלשה‬     ‫הגורל‪ ,‬ואמנם לא רק פשרות בענייני ממון נעשו‬
‫ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים‪ ,‬בללן‬           ‫באמצעות הגורל אלא במקרים רבים כאשר לא‬
‫ונתנן בקלפי‪ ,‬אמר להן טלו פיתקיכם‪ ,‬מי שעלה בידו‬     ‫היה אפשרות להכריע את מי להעדיף עשו זאת‬
‫בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי‪ ,‬מי שעלה בידו‬        ‫באמצעות הגורל‪ ,‬וכדברי הגמרא (סנהדרין דף י"ז עמוד‬
                                                   ‫א') "ת''ר 'וישארו שני אנשים במחנה' (במדבר י"א‬
          ‫חמשת שקלים‪ ,‬אמר לו תן פדיונך וצא"‪.‬‬       ‫כ"ו) יש אומרים בקלפי נשתיירו‪ ,‬שבשעה שאמר לו‬
                                                   ‫הקב''ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל‪,‬‬
            ‫שעיר לעזאזל‬                            ‫אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט ושבט‬
                                                   ‫נמצאו שנים יתירים‪ ,‬אברור חמשה חמשה מכל שבט‬
‫גורל מפורסם נוסף הוא הגורל שהיה נערך מידי‬          ‫ושבט נמצאו עשרה חסרים‪ ,‬אברור ששה משבט זה‬
‫שנה בשנה ביום הכיפורים בבית המקדש בכדי‬
‫להחליט מבין שני השעירים מי לה' ומי לעזאזל‬
   90   91   92   93   94   95   96   97   98   99   100