Page 410 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫ג"י גישר ‪' -‬י הלע‬ ‫מתנת‬ ‫תי‬

‫שותפות בקיום המצוה‬ ‫אם היינו מחלקים שני כזיתים לארבעה הרי אז כל‬
‫אחד היה מקבל חצי כזית‪ ,‬ואילו עכשיו שהאחד‬
‫הסבר נוסף אפשר להסביר בהכרעתו של אותו‬ ‫קיבל כזית ממילא לא נותר לשלושה האחרים אלא‬
‫רב‪ ,‬על פי מה שביאר הגאון מטשבין זצ"ל בספרו‬ ‫שליש כזית לכל אחד‪ ,‬אך מנגד כל אחד מהם הרוויח‬
‫דובב מישרים (חלק ב' סימן י') שהסיבה שיש מקום‬ ‫שהמצוה תתקיים עם ברכה‪ ,‬שכאמור זו ענין גדול‬
‫לצדד להעדיף לחלק את המצה בין כולם למרות‬ ‫במצוה שהיא תתקיים עם ברכה‪ ,‬וכמו שמפורש‬
‫שמפני כן לאף אחד לא יהיה כזית‪[ ,‬וכפי שהסתפק‬ ‫בתרומות (פרק א משנה ב') שהערום לא יפריש תרומות‬
‫בזה השערי תשובה בסימן תפ"ב אות ב']‪ ,‬זאת בכדי‬ ‫ומעשרות‪ ,‬ופירשו בתוספתא (תרומות פרק ג) "מפני מה‬
‫שלכולם יהיה חלק ושותפות בקיום המצוה‪ ,‬ולפי‬
‫זה יתכן שבכדי שיהיה לכולם חלק ושותפות בקיום‬ ‫אמרו ערום לא יתרום מפני שאינו יכול לברך"‪.‬‬
‫המצוה בזה אין הבדל אם הם יאכלו חצי כזית או‬
‫שליש כזית‪ ,‬כי הרי בין כך ובין כך תהיה להם חלק‬ ‫אמנם באם יש לשני יהודים כזית אחד‪ ,‬אזי אם‬
‫ושותפות בקיום המצוה‪ ,‬ולכן רק כאשר יש כזית‬ ‫האחד יוותר לחברו על חלקו במצה‪ ,‬הרי הוא כלל לא‬
‫אחד לשני אנשים‪ ,‬מאחר והרצוי הוא שיהיה לכולם‬ ‫יאכל מצה‪ ,‬כי הרי יש להם רק כזית אחד של מצה‪,‬‬
‫חלק ושותפות במצוה לכן עליהם להתחלק במצה‬ ‫ולכן לדעת מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל‬
‫שוה בשוה‪ ,‬אבל כאשר יש שני כזיתים לארבעה‬ ‫אסור להם לוותר זה לזה על חלקם במצה‪ ,‬אבל באם‬
‫אנשים‪ ,‬באופן כזה מאחר ואין הבדל אם הם יאכלו‬ ‫יש להם יותר מכזית הרי גם אם האחד יוותר לשני‬
‫כל אחד חצי כזית או שליש כזית כי בין כך ובין כך‬ ‫מחלקו בכדי להשלים לו לכזית‪ ,‬עדיין יהיה לשניהם‬
‫תהיה להם שותפות במצוה‪ ,‬לכן סבר אותו רב‬ ‫אפשרות לקיים את המצוה‪ ,‬במקרה כזה אכן יהיה‬
‫שעדיף שאחד מהם יאכל כזית שלם‪ ,‬כך שלפחות‬ ‫מותר לוותר האחד לחברו על חלקו במצה‪ ,‬מכיון‬
‫אחד מהם יקיים את המצוה בשלימות‪ ,‬ואילו היתר‬ ‫שגם הוא ירוויח מזה שמלבד ההשתתפות החלקית‬
‫יאכלו כל אחד שליש כזית‪ ,‬ובזה די בכדי שיהיה להם‬ ‫במצוות אכילת מצה‪ ,‬הוא גם יוכל לשמוע ברכה‬
‫מחברו שיאכל כזית ויברך על המצוה‪ ,‬וממילא אין‬
‫חלק ושותפות במצוה‪.‬‬
‫זה רק ויתור לשני‪ ,‬אלא יהיה מזה לשניהם תועלת‪.‬‬

‫עלה י'‬

‫מסקנת הדברים‬

‫וצידדנו שאם ההכרעה שמתקבלת באמצעות‬ ‫בפתיחה העלנו דיון מעמיק האם בכוחו של‬
‫הגורל הינה הכרעה מקרית‪ ,‬אם כן מאחר ואין כל‬ ‫הגורל להפקיע זכויות‪ ,‬או שאין בכוחו של הגורל‬
‫הגיון בהכרעת הגורל‪ ,‬ממילא מסתבר שלא יהיה‬ ‫אלא לקבוע סדרי חלוקה בין חלקים שווי ערך‪ ,‬וכן‬
‫בכוחו של הגורל להפקיע זכויות מבין המתדיינים‪,‬‬ ‫להכריע בין שתי צדדים שווים‪ ,‬אבל כאשר יש‬
‫אך אם הגורל הינו הכרעה שמימית אשר דבוקה‬ ‫יתרון לאחד מהצדדים‪ ,‬או שאחד מהחלקים יש‬
‫בו ההשגחה‪ ,‬אם כן מסתבר שיש בכוחו של הגורל‬ ‫לו ערך יתר על שאר החלוקים‪ ,‬אזי אין בכוחו של‬

‫להפקיע זכויות‪.‬‬ ‫הגורל להכריע בין המתדיינים‪.‬‬