Page 112 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 112

‫משה‬  ‫'ט ףנע ‪' -‬א גשרי‬                             ‫מתנת‬  ‫קיב‬

‫זה הריני מטיל קנאה בין השבטים‪ ,‬מה עשה בירר‬        ‫לפניו‪ ,‬וקלפי של שבטים‪ ,‬וקלפי של תחומין מונחין‬
‫ששה ששה [מכל שבט‪ ,‬כך שבסך הכל היו שם‬              ‫לפניו‪ ,‬והיה מכוין ברוח הקדש ואומר‪ ,‬זבולן עולה‪,‬‬
‫שבעים ושנים זקנים]‪ ,‬והביא שבעים ושנים פיתקין‪,‬‬     ‫תחום עכו עולה עמו‪ ,‬טרף בקלפי של שבטים ועלה‬
‫על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק‪ ,‬בללן ונתנן‬       ‫בידו זבולן‪ ,‬טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום‬
‫בקלפי‪ ,‬אמר להם בואו וטלו פיתקיכם‪ ,‬כל מי שעלה‬      ‫עכו‪ ,‬וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר‪ ,‬נפתלי עולה‪,‬‬
‫בידו זקן אמר כבר קידשך שמים‪ ,‬מי שעלה בידו‬         ‫ותחום גינוסר עולה עמו‪ ,‬טרף בקלפי של שבטים‬
‫חלק‪ ,‬אמר המקום לא חפץ בך‪ ,‬אני מה אעשה לך"‪,‬‬        ‫ועלה בידו נפתלי‪ ,‬טרף בקלפי של תחומין ועלה‬
                                                  ‫בידו תחום גינוסר‪ ,‬וכן כל שבט ושבט"‪ ,‬ומכאן למדו‬
          ‫והובא בקצרה ברש"י (במדבר י"א כ"ו)‪.‬‬      ‫גם לענין חלוקת היורשים שניתן לקבוע את הסדרי‬
                                                  ‫החלוקה באמצעות הטלת גורלות (בבא בתרא דף‬
            ‫פדיון בכורים‬                          ‫ק"ו עמוד ב')‪ ,‬ועיין בנתיבות המשפט (סימן קנ"ד‬
                                                  ‫ס"ק ו') שכתב שמאחר והמקור לגורל הוא חלוקת‬
‫עוד שם בגמרא "כיוצא בדבר אתה אומר‬                 ‫הארץ‪ ,‬על כן לא ניתן לכפות הסדר ממוני באמצעות‬
‫(במדבר ג' מ"ז) 'ולקחת חמשת חמשת שקלים‬             ‫הגורל אלא רק כאשר מבצעים חלוקה בבעלות על‬
‫לגולגולת' אמר משה כיצד אעשה להן לישראל‪,‬‬           ‫הנכסים‪ ,‬אבל כשהנידון הוא חלוקת זכויות בנכס‬
‫אם אומר לו תן לי פדיונך וצא‪ ,‬יאמר לי כבר פדאני‬    ‫וכגון מי זכאי לפתוח לחצר המשותפת פתח או חלון‬
‫בן לוי‪[ ,‬כי כשהבכורים נפסלו לעבודת הקרבנות‬        ‫וכדומה‪ ,‬בכגון זאת מאחר שאין זה כחלוקת הארץ‬
‫ותחתם התקדשו הלווים היו באותה העת בעם‬
‫ישראל עשרים ושנים אלף ומאתים שבעים ושלשה‬            ‫ממילא לא ניתן לכפות לעשותה באמצעות גורל‪.‬‬
‫בכורים‪ ,‬ומנגד היו רק עשרים ושנים אלף לווים‪,‬‬
‫נמצא שלמאתיים שבעים ושלושה בכורים לא היה‬                      ‫שבעים זקנים‬
‫תחתם לווים והם היו צריכים לפדות את עצמם‬
‫בחמשת שקלים‪ ,‬ומשה רבינו לא היה יכול להכריע‬        ‫וכמו כן בהלכה ובספרי הפוסקים מובא על‬
‫על מי מבין הבכורים יהיה מוטל לפדות את עצמו‬        ‫פשרות רבות בדיני ממונות שהתבצעו באמצעות‬
‫בחמשת שקלים]‪ ,‬מה עשה הביא עשרים ושנים‬             ‫הגורל‪ ,‬ואמנם לא רק פשרות בענייני ממון נעשו‬
‫אלפים פיתקין וכתב עליהן בן לוי‪ ,‬ועל שלשה‬          ‫באמצעות הגורל אלא במקרים רבים כאשר לא‬
‫ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים‪ ,‬בללן‬          ‫היה אפשרות להכריע את מי להעדיף עשו זאת‬
‫ונתנן בקלפי‪ ,‬אמר להן טלו פיתקיכם‪ ,‬מי שעלה‬         ‫באמצעות הגורל‪ ,‬וכדברי הגמרא (סנהדרין דף‬
‫בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי‪ ,‬מי שעלה בידו‬  ‫י"ז עמוד א') "ת''ר 'וישארו שני אנשים במחנה'‬
                                                  ‫(במדבר י"א כ"ו) יש אומרים בקלפי נשתיירו‪,‬‬
          ‫חמשת שקלים‪ ,‬אמר לו תן פדיונך וצא"‪.‬‬      ‫שבשעה שאמר לו הקב''ה למשה אספה לי שבעים‬
                                                  ‫איש מזקני ישראל‪ ,‬אמר משה כיצד אעשה אברור‬
            ‫שעיר לעזאזל‬                           ‫ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתירים‪ ,‬אברור‬
                                                  ‫חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה‬
‫וגורל מפורסם נוסף הוא הגורל שהיה נערך‬             ‫חסרים‪ ,‬אברור ששה משבט זה וחמשה משבט‬
‫מידי שנה בשנה ביום הכיפורים בבית המקדש בכדי‬
‫להחליט מבין שני השעירים מי לה' ומי לעזאזל‬
‫(ויקרא ט"ז ח')‪ ,‬ודבר מעניין כתב בזה בספר חסידים‬
   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117