Page 489 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 489

‫גלר‬  ‫משה‬  ‫רכממו חקמ‬                              ‫מתנת‬

‫ובספר אבן האזל להגאון רבי איסר זלמן מלצר‬         ‫שאם השומר לא מכר את החמץ איננו מחוייב‬
‫זצ"ל (הלכות גזילה ואבידה פרק י"ג הלכה י"א)‬       ‫בתשלומים‪ ,‬כי חובת השומר למכור את החמץ‬
‫העלה גם כעין סברה זו‪ ,‬אבל דחה אותה מכל וכל‪,‬‬      ‫איננה נובעת מחובתו כשומר אלא מדין השבת‬
‫וטענתו היא שחיוב השמירה אינו רק השמירה על‬
‫החפץ אלא גם השמירה על ערכו ושוויו של החפץ‪,‬‬         ‫אבדה‪ ,‬חובה הלכתית שאיננה גוררת חיוב ממון‪.‬‬
‫ולכן אם העצה לשמור על ערכו ושוויו של החפץ‬
‫הינה על ידי שימכור את החפץ גם זה כלול בחיובי‬     ‫וכדבריהם משמע ברמב"ם בהלכות שאלה‬
                                                 ‫ופיקדון (פרק ז' הלכה ג') שכתב שהמפקיד חמץ‬
                                      ‫השומר‪.‬‬     ‫אצל חברו והגיע הפסח הרי זה לא יגע בו עד שעה‬
                                                 ‫חמישית מיום ארבע עשר‪ ,‬מכאן ואילך יוצא ומוכרו‬
‫וכסברה ברורה טוען הגאון ר' איסר זלמן מלצר‬        ‫בשוק משום השב אבדה לבעלים‪ ,‬ולשונו צוטטה‬
‫זצ"ל על מקרה שהפיקדון בוודאי ייגנב אך ישנם‬       ‫בשולחן ערוך (חושן משפט‪ ,‬סימן רצ"ב סעיף‬
‫ב' אפשרויות או שייגנב על ידי גנב שלא ישאיר לו‬    ‫י"ז)‪ ,‬הרי שהרמב"ם והשולחן ערוך נקטו בלשונם‬
‫תמורה‪ ,‬או שייגנב על ידי "גזלן רחמן" שאמנם ייטול‬  ‫שחיובו של השומר במכירת החמץ הינה מדין‬
‫את החפץ אך יניח במקומו את תמורתו‪ ,‬ברור שעל‬
‫השומר לעשות ככל שביכולתו בכדי למנוע את‬                                   ‫"השב אבדה לבעלים"‪.‬‬
‫הגנב מלגנוב את הפיקדון‪ ,‬ולהעדיף את "הרחמן"‬
‫שישאיר לנו את תמורתו‪ ,‬כי כל זה הוא כחלק‬                ‫הטעם שאיננו מחויב למכור‬
‫מחובתו כשומר לדאוג שערכו של החפץ יישאר‬
                                                 ‫ובמשנה ברורה (ס"ק י"ב) האריך לבאר את‬
                                   ‫בידי בעליו‪.‬‬   ‫טעמו של דבר מדוע מכירת הפיקדון למניעת הפסדו‬
                                                 ‫איננה כלולה בחיוביו של השומר "דזה לא נכנס בכלל‬
‫ולכן נותן האבן האזל הסבר אחר מדוע אין‬            ‫השמירה‪ ,‬שלא קבל עליו אלא לשמור את החפץ שיהא‬
‫זה מחובתו של השומר למכור את החפץ למנוע‬           ‫ברשות בעליו ושיחזירנו לו בשלמות‪ ,‬אבל לא קבל עליו‬
‫את הפסדו‪ ,‬כי חיובי השומר הינם רק על נזקים‬        ‫למכרו שהרי אדרבה במכירה זו מוציאו מרשות בעליו‪,‬‬
‫חיצוניים אבל מה שהחפץ מתקלקל מצד עצמו‪,‬‬           ‫ואינו צריך למכרו אלא מטעם השבת אבידה ולא מצינו‬
‫אין זה מחיוביו של השומר למנוע סוג כזה של נזק‪,‬‬
‫וחמץ שעומד להיאסר בהנאה מחמת חג הפסח‪ ,‬וכן‬                   ‫שמחויב לשלם מי שאינו משיב אבידה"‪.‬‬
‫פירות שעומדים לריקבון אין זה נזק חיצוני אלא נזק‬
‫עצמי‪ ,‬ואין זה מתפקידו של השומר להגנת החפץ‬        ‫ביאר לנו המשנה ברורה שדין השומר הוא חיוב‬
                                                 ‫לשמור על שלמותו של החפץ עצמו‪ ,‬אבל מכירת‬
                              ‫מנזקים חיצוניים‪.‬‬   ‫הפיקדון אין זה בכלל שמירת החפץ‪ ,‬וביותר כי‬
                                                 ‫אדרבה מכירת החפץ גם אם יש בה תועלת אך‬
‫גם מלשונו של המחנה אפרים (הלכות שומרים‬           ‫איננה מעמידה את הפיקדון לבעלים‪ ,‬אלא להיפך‬
‫סימן ל"ה) נראה שכוונתו לסברתו של האבן האזל‪,‬‬      ‫מוציאה אותו מרשותם‪ ,‬ולכן פעולה זו איננה נכנסת‬
‫שכתב שם שחובתו של השומר הינה למנוע הפסד‬          ‫תחת הגדרת המושג של שמירה כי היא מתייחסת‬
‫שבא מחמת חוסר שמירה של השומר‪ ,‬ולא למנוע‬          ‫רק לחפץ עצמו‪ ,‬אלא יש כאן רק ענין של מצות‬
                                                 ‫השבת אבדה שאיננו חיוב ממוני‪ ,‬וכדבריו מבואר‬
                           ‫הפסד שבא ממילא‪.‬‬
                                                                             ‫בשולחן ערוך הרב‪.‬‬
   484   485   486   487   488   489   490   491   492   493   494