Page 488 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ז ףנע ‪' -‬ג גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫בלר‬

‫לא בא ליטול את שלו‪ ,‬הלך יוחנן חקוקאה ושאל‬ ‫ומנמק המחנה אפרים את צדדי השאלה במה‬
‫את רבי האם מוטל עליו למכור את החמץ בכדי‬ ‫שיש לדון מה היא סיבת החיוב של השומר למכור‬
‫למנוע את ההפסד מהבעלים‪ ,‬רבי ענה לו שעדיין‬ ‫את הפיקדון כשיש חשש להפסד‪ ,‬אם סיבת החיוב‬
‫היום גדול ושימתין‪ ,‬כעבור שעה שב יוחנן חקוקאה‬ ‫הינה כחלק מחיוביו של השומר בטיפול בפיקדון‪,‬‬
‫לרבי ושאלו האם למכור את החמץ‪ ,‬והשיב לו רבי‪,‬‬ ‫אם כן אם נתעצל ולא עשה כן פשע בתפקידו ועליו‬
‫המתן! כך היה שוב ושוב עד שכאשר הגיע השעה‬
‫סמוך לסיום זמן שריפת חמץ ואז הורה לו רבי צא‬ ‫לשאת באחריות‪.‬‬
‫לשוק ומכור את החמץ‪ ,‬ומכאן למדו הפוסקים‬
‫שאם יש בידך בפיקדון חמץ של יהודי אחר המתן‬ ‫אבל אם החיוב למכור איננו מחמת חובתו‬
‫כשומר‪ ,‬כי פעולה זו איננה מחובתו של השומר‪,‬‬
‫עד השעה החמישית ואז תמכור את זה‪.‬‬ ‫אלא שחובתו למכור נגזרת מציווי התורה של‬
‫השבת אבדה‪ ,‬ציווי המחייב כל יהודי לדאוג שלא‬
‫ובמגן אברהם (ס"ק ה') כתב שאם התעצל ולא‬ ‫יארע נזק לממון חברו‪ ,‬וכשם שהרואה שספריו של‬
‫מכר את החמץ והחמץ נאסר בהנאה‪ ,‬על השומר‬ ‫חברו עלולים להינזק מהגשם‪ ,‬מחויב להכניס את‬
‫לשלם את תמורתו לבעלים‪ ,‬והרי זה דומה לרועה‬ ‫הספרים תחת מכסה‪ ,‬והרי זה בכלל המחויבות של‬
‫צאן שרואה שחיות טורפות מתקרבות לעדר‬ ‫השבת אבדה‪ ,‬כך שומר שרואה שהפירות הולכים‬
‫שמחובתו לקדם את החיות במקלות ולשמור‬ ‫להירקב מוטל עליו לעשות כל אשר ביכולתו‬
‫על העדר‪ ,‬ואם לא עשה כן מפורש בגמרא שעליו‬
‫לשאת באחריות ולשלם לבעלים‪[ ,‬אלא אם כן היה‬ ‫ולמנוע את הפסדו של חברו‪.‬‬
‫חשש שיסתכן אם ילחם בחיות]‪ ,‬כך גם שומר על‬
‫חמץ מחויב למכור את החמץ ולמנוע את הפסדו‪,‬‬ ‫אך מצות השבת אבדה איננה מטילה חיוב ממוני‬
‫על המתרשל ונמנע מלקיימה‪ ,‬ולמרות שהפסיד‬
‫ואם לא עשה כן יחויב בנזק‪.‬‬ ‫קיום מצוה אך אין זה ענין לתביעה ממונית‪ ,‬ואם‬
‫כן אף השומר שלא מכר את הפירות איננו מתחייב‬
‫רואים אנו שהמגן אברהם סובר שכחלק‬ ‫בתשלום על ההפסדים‪ ,‬כי כל חובתו למכור את‬
‫מחובתו של השומר הוא שכאשר החפץ עומד‬ ‫הפירות היתה רק מחמת ציווי התורה של השבת‬
‫להפסד והדרך למנוע מהבעלים את הנזק הוא‬
‫באמצעות מכירת החפץ‪ ,‬אזי מוטל על השומר‬ ‫אבדה‪ ,‬ולא כחלק מחובתו כשומר‪.‬‬
‫למכור את החפץ בכדי למנוע את ניזקו‪ ,‬ולכן אם לא‬
‫מכירת פיקדון ‪ -‬חמץ‬
‫עשה כן מחויב בתשלומים‪.‬‬
‫ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן תמ"ג סעיף ב')‬
‫גם בחק יעקב (ס"ק ח') הסכים עם המגן אברהם‬ ‫נפסקה הלכה "ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל‬
‫אך רק בשומר המקבל תשלום על השמירה כלומר‬ ‫אחר בפיקדון יעכבו עד שעה חמישית ואם לא בא‬
‫"שומר שכר" אבל "שומר חנם" איננו מחויב למכור‬
‫בעליו ימכרנו לאינו יהודי"‪.‬‬
‫את הפיקדון בכדי למנוע את הפסדו‪.‬‬
‫הלכה זו נלמדה ממעשה שהובא בגמרא מסכת‬
‫אך רבים מן הפוסקים הלא המה אבן העוזר‪,‬‬ ‫פסחים (דף י"ג עמוד א') באדם שהפקיד דיסקיא‬
‫מטה יהודה‪ ,‬יד אליהו‪ ,‬הגרי"ז ובית מאיר [כמצוין‬ ‫(פירוש ‪ -‬שני שקים של עור) מלאה בחמץ אצל‬
‫בשער הציון ס"ק ט"ז] נחלקו עליהם וסוברים‬ ‫יוחנן חקוקאה‪ ,‬והנה חג הפסח מתקרב והמפקיד‬