Page 444 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 444
משה 'ז ףנע ' -א גירש מתנת חפק
אף בנכרי ,עם זאת האיסור בגוי אינו אלא כשקונה איסור "מסייע" שלא נאמר אלא ביהודי ולא בנכרי,
ממנו באופן ישיר ,ולא באמצעות סרסור ,כי בגוי לא אך אם אין לגוי אפשרות להשיג את האיסור אלא
על ידיו ,יש כאן איסור תורה של "לפני עיור" הקיים
נאמר איסור "לפני דלפני".
החששות במסחר עם נכרים
חניה בארץ ישראל ,איסור זה הוא רק במכירה מצד שני מצינו שהחמירו במסחר עם גוים בכמה
ולא בהשכרה. דברים ,כגון למכור לגוים נשק ,או שאר דברים
מסוכנים ,אלא אם כן הם בני ברית עם היהודים
עם זאת אין להשכיר לגוי בית כאשר יש חשש
שיכניס לתוכו עבודה זרה ,ואיסור זה נלמד מהפסוק (שולחן ערוך יורה דעה סימן קנ"א סעיפים ה' ו').
"ולא תביא תועבה אל ביתך"( ,מסכת עבודה זרה
איסור נוסף יש למכור בית לגוי בארץ
דף כ"א עמוד א'). ישראל שנאמר "לא תחנם" שלא תיתן להם
איסור סחורה במאכלות אסורות
הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה" עוד איסור יש בעשיית סחורה בדברים
[כן מפורש בש"ך שם ס"ק א']. האסורים ,והוא מפורש במשנה במסכת שביעית
(פרק ז' משנה ג') "שאין עושין סחורה וכו' ולא
וחשוב לציין שהאיסור לסחור הינו רק בדברים בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים"
האסורים מהתורה ,ולא בדברים האסורים מדרבנן, מכאן נלמד איסור מיוחד בעשיית סחורה במאכלות
ורק בדברים שהינם ודאי איסור ולא בספיקות או אסורות ,והלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (יורה דעה
סימן קי"ז) "כל דבר שאסור מן התורה אף על פי
בחומרות. שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור
מקור האיסור לעשות בו סחורה".
ונחלקו הפוסקים האם איסור זה הוא ומדויק בשולחן ערוך דכל האיסור הוא רק
מדאורייתא או מדרבנן ,בסמ"ע (שולחן ערוך חושן בדברים המיוחדים למאכל אבל אם הם מיועדים
משפט סימן ת"ט ס"ק ד') כתב שדבר זה אסור למלאכה אין איסור לסחור בהם ,ומקור הלכה זו
מהתורה וכדבריו כתוב בירושלמי (שביעית שם) מהירושלמי בשביעית (שם) שמקשה היאך מותר
שלמדו דין זה מהפסוק "שקץ הוא לכם" דהוא לסחור בחמורים וגמלים הרי הם אסורים באכילה,
פסוק מיותר כי הרי כתוב "ושקץ יהיו לכם" ,אלא ומתרץ הירושלמי "למלאכתו הוא גדל" כלומר
אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ,כלומר שעיקר מה שדרך בני אדם לגדלם אינו לאכילה,
לאסור לסחור בדברים האסורים ,וכדברי הירושלמי אלא לצורך מלאכה .ולכן כתב השולחן ערוך "אם
עולה גם מהתלמוד בבלי (פסחים דף כ"ג עמוד א').
