Page 93 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 93
צג משה הרכשו האנה מתנת
לכאורה נראה דלא דמי כלל ,את הכסף הוא מקבל על שיחת הטלפון והסיסמא שאמר,
אלא שאין זכות לקבל את הפרס רק למי שיש עיתון [או יודע מה כתוב בו] ,אם כן לא נעשה
כל שימוש עם ממונו של השכן לצורך הריוח ,ואין כאן סיבה לחלוקה .הגע עצמך ,אם העיון
בעיתון של חבירו הביא לאדם ידיעה עיסקית שבעקבותיה עשה רווח גדול ,כלום יש כאן
מקום לתביעה?
ויתירה מזו ,הרי אפשר גם לשאול בכל מקרה של "זה נהנה וזה לא חסר" ,שלמדנו לעיל
שריג א' שאם לא הזיק את הדירה הוא פטור על השימוש בה ,ולכאורה הרי הרויח את דמי
השכירות ולמה לא ישלם לבעל הדירה חצי מהריוח? אלא החילוק הוא ,שכל החיוב בתשלומי
הנאה על השימוש בממון חבירו ,הוא רק כאשר ניתן ממון לשליח ואז נאמר בגמרא שהיות
שהריוח הזה נעשה על ידי הממון של המשלח הוא צריך לחלוק עמו בריוח .מה שאין כן בכל
"זה נהנה וזה אינו חסר" ,לא היתה כאן נתינה של ממון ,רק השאלה היא אם צריך לשלם על
לקיחת ההנאה הזו ,ובזה נאמרו גדרים על מה צריך לשלם ,ומכיון שממונו לא נחסר אין לו
זכות תביעה על ההנאה.
וכאן זה אף לא בגדר של זה נהנה וזה אינו חסר ,כיון שלא מקובל להשכיר את העיתון
לרגע בשכר ..לכן נראה שאם לא התנה בפירוש את נתינת העיתון מראש בשותפות ברווח
שיצא מזה אין לו כל חיוב לבעל העיתון מלבד הכרת הטוב ,ועיין בקונטרס הכרת הטוב.
עלה ט'
האם יש חובה על "גילוי נאות"?
גילוי של כלב
שני חברים יצאו לטיול מחוץ לעירם ,לאחד מהם
התלוה כלבו .לפתע רבץ הכלב על האדמה ולא רצה
להמשיך .בעל הכלב משך ברצועה את הכלב – אך לשוא,
הכלב חזר ורבץ במקומו הקודם .חבירו שידע את דברי
הגמרא בבבא מציעא דף מ"ב .שחפישת הכלב היא
שלושה טפחים ,הבין שהכלב הרגיש במשהו שטמון
באדמה .חפר עם איזה חתיכת עץ שמצא ,ונתגלתה
לפניו גווית ערבי במצב ריקבון מתקדם ,כשלידו מונח