Page 98 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫צח מתנת 'ב נףע משה‬

‫והקשינו מזה על שיטת הגרש"ש זצ"ל (שערי‬ ‫בו כגון לריהוט]; אם פסק עמו לקוץ מיד‪ ,‬כל הפירות‬
‫ישר שער ג' פרק כ"ה‪ ,‬חידושי בבא קמא סימן‬ ‫שיעשו הרי הן לבעל הקרקע‪ ,‬ואם התנה עמו לקוץ‬
‫י"ט ‪ -‬כ') שיש חילוק בין הנאה למשתרשי ליה‪,‬‬ ‫כל זמן שירצה‪ ,‬כל הפירות שיוציאו לבעל העצים‪.‬‬
‫שבהנאה המחייב הוא הרגע שההנאה הגיעה אליו‪,‬‬ ‫ע"כ לשונו‪ .‬ולכן פסק שאם בעל התרנגולת ראה את‬
‫ודין הנאה זו תלויה בחסרונו של בעל הממון שממנו‬ ‫נתינת הביצים לדגירה‪ ,‬האפרוחים שייכים לו [מלבד‬
‫באה ההנאה‪ ,‬וכל שאינו נחסר ‪ -‬דינו הוא ש"זה נהנה‬ ‫דמי הביצים]‪ ,‬אמנם אם הוא לא ראה ‪ -‬הכל שייך‬
‫וזה לא חסר" ופטור‪ .‬אבל בהנאה של משתרשי ליה‬ ‫לבעל הביצים‪ .‬והביאור בזה הוא; מפני שאם בעל‬
‫דהיינו שנוסף לו חומר‪ ,‬חיובו הוא מצד "ממוני גבך"‬ ‫התרנוגלת ראה את הנחת הביצים לדגירה‪ ,‬הרי זה‬
‫דהיינו שממונו של המהנה כמו שנמצא אצל הנהנה‪,‬‬ ‫כמו שאמר לו לקוץ‪ ,‬כלומר – קח את הביצים שלך‪,‬‬
‫ולכן גם במקרה שהמהנה לא חסר גם כן חייב לשלם‬ ‫שהדין בזה הוא שנותן לו רק את דמי ההוצאות –‬
‫על החומר שנתווסף אצלו‪ .‬ולדברי הגרש"ש זצ"ל‬
‫יקשה מאוד מהגמרא הנ"ל‪ ,‬שמבואר שבמקרה‬ ‫דהיינו הביצים – והכל לבעל התרנגולת‪.‬‬
‫שאין לבעל הקרקע חסרון הדין הוא שפטור כדין זה‬
‫נהנה וזה לא חסר‪ ,‬אע"פ שמשתרשי ליה ונתרבה‬ ‫אבל אם בעל התרנגולת לא ראה את נתינת‬
‫הביצים לדגירה‪ ,‬שזה דומה למקרה שלא אמר לו‬
‫ממונו‪.‬‬ ‫לקוץ את העצים‪ ,‬הכל שייך לבעל הביצים‪[ ,‬אלא‬
‫אם כן הרגילות ליתן עליה שכר של תרנגולת דוגרת‬
‫ואמר מר שרגא שיחי' שהדברים אינם דומים‪,‬‬ ‫וכנ"ל]‪ ,‬ואע"פ שבעל האפרוחים נהנה מהתרנגולת‬
‫כי כל דברי הגרש"ש זצ"ל אמורים רק בסוג הנאה‬ ‫מכל מקום הרי הדין הוא שזה נהנה וזה לא חסר‬
‫כזו שללא השני לא היתה מתהוה כלום ולא היה‬ ‫פטור‪ ,‬והרי מה שהתרנגולת דגרה על הביצים‬
‫ריבוי חומר בלעדיו‪ ,‬ולכן במקרה כזה הוא מחוייב‬ ‫הנוספות אין זה בגדר "חסר" מכיון שהתרנגולת‬
‫לשלם לו בכל מקרה על ריבוי החומר גם כשאין‬ ‫לא התאמצה יותר מהרגלה בחימום הביצים כפי‬
‫הלה חסר‪ .‬מה שאין כן במקרה שנעקרו הזיתים‬ ‫המובא בספרי הטבע שיש חום חוזר מהביצים‬
‫יחד עם גושיהם וניטעו בקרקע חבירו שעל מקרה‬ ‫לתרנגולת ולא נוסף מצידה מאמץ מיוחד‪ ,‬ואם כן‬
‫זה של הגמרא דיבר החיד"א‪ ,‬אף שבודאי נתווסף לו‬
‫חומר על ידי הקרקע‪ ,‬אבל מכיון שהיה יכול להגיע‬ ‫בעל התרנגולת לא חסר‪ ,‬ולכן הכל לבעל הביצים‪.‬‬
‫לתוצאה של גידול הזיתים מאחר והם נעקרו יחד‬
‫עם הגושים‪ ,‬אם כן אין זה נחשב משתרשי ליה‪ ,‬וכל‬ ‫ומבואר מדברי החיד"א שבמקרה שלנו זה‬
‫זמן שהלה אינו חסר קיימא לן "זה נהנה וזה לא חסר‬ ‫נחשב ל"זה נהנה וזה לא חסר" אף שממונו של בעל‬
‫פטור"‪[ .‬ועיין עוד בדברי הגרש"ש בזה בקונטרסי‬ ‫הביצים מתרבה בכך‪ ,‬וכמו שהוכיח כן מהסוגיא‬
‫השיעורים להגר"י גוסטמן זצ"ל ב"ק שיעור י"ב‬ ‫בבבא מציעא שכדי לשתף את בעל הקרקע בריווח‬
‫של הזיתים צריך שתהיה לו טענת חסרון שהיה יכול‬
‫שמבואר בדבריו כמו שכתבנו]‪.‬‬ ‫לגדל בקרקע דברים אחרים‪ ,‬ובלא טענה זו אין לו‬
‫זכות בזיתים‪ ,‬אף שממונו של בעל הזיתים נתרבה‬
‫ומכל מקום מדברי החיד"א בודאי מוכח דלא‬ ‫גם בגרמת בעל הקרקע‪ .‬ומוכח מזה שגם במקום‬
‫כהגרש"ש זצ"ל‪ ,‬משום שבמקרה של הביצים‬ ‫של ריווח ש"משתרשי ליה" דהיינו שנתרבה ממונו‪,‬‬
‫זה בודאי הנאה של משתרשי ליה כיון שללא‬
‫גם כן אומרים שבלא חסרון הדין הוא שפטור‪.‬‬