Page 100 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת 'ב נףע משה‬ ‫ק‬

‫שריג ז'‬

‫החתן ודאי נהנה‬

‫אדם ביקש מסוחר ספרים שישלח לחתנו ש"ס‬
‫מהוצאה מסויימת העולה סכום של אלפיים שקל‪,‬‬
‫והסוחר שלח בטעות ש"ס שמחירו אלפיים ושבע מאות‬
‫שקל‪ ,‬ולאחר מכן תבע את מחירו‪ .‬אמר לו הלקוח‪ :‬אם‬
‫היית טועה ושולח ש"ס שעולה עוד שלוש מאות שקל‬
‫ניחא‪ ,‬אבל עוד שבע מאות שקל איני מוכן לשלם‪ ,‬ולכן‬
‫גם את השלוש מאות שקל שהייתי מוכן לשלם אינני‬

‫חייב רק לפנים משורת הדין‪.‬‬

‫ק"א‪ .‬שאינו חייב על הנאה זו רק כשבאה ע"י מעשיו‬ ‫כשנבוא לדון מאיזה דין נוכל לחייבו לשלם‪,‬‬
‫או מעשי בהמתו‪ ,‬כמו שהבאנו לעיל שם‪.‬‬ ‫לכאורה נראה שאי אפשר לחייבו אלא משום ההנאה‬
‫שנהנה מכך שהחתן מעריך יותר את המתנה היקרה‬
‫ואולי היה אפשר לדון לחייבו מדין עבד כנעני‪,‬‬ ‫שקיבל‪ ,‬והנאה זו נקראת "הנאת רוח" ולא הנאת‬
‫כמבואר בגמרא בקידושין דף ז' עמוד א' שאדם‬ ‫ממון‪ ,‬כי הרי לא קבל יותר ממון‪[ ,‬אם היה מדובר‬
‫הנותן מעות כדי שייקנה דבר עבור חבירו‪ ,‬החפץ‬ ‫במקבל עצמו היה מקום לדון גם מצד ריבוי ממון‪,‬‬
‫נקנה לו מדין "עבד כנעני"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כמו ביציאה של‬ ‫אלא שבמקרה כזה בדרך כלל אפשר גם להחזיר‬
‫עבד כנעני [שאין לו כסף כי הרי כל ממונו שייך‬ ‫את המתנה]‪ ,‬וא"כ זה תלוי בשתי הדעות שהובאו‬
‫לאדוניו]‪ ,‬שמישהו זר משלם לאדון והעבד יוצא‬ ‫בשריג א' עלה ג' בענין תשלום על הנאה של "רוח"‪,‬‬
‫ע"י זה לחירות בקנין כסף אף שהכסף לא עבר‬ ‫שאם אכן יש תשלום על ההנאה עצמה‪ ,‬יתכן שגם‬
‫דרכו‪ ,‬כך גם בכל קנין אפשר ליצור קנין ע"י נתינת‬ ‫במקרה זה חייב‪ ,‬אך אם כל התשלום על הנאת רוח‬
‫כסף על ידי אחר‪ .‬ואם כן אולי יש מקום לדון גם‬ ‫הוא רק מחמת חסרון המהנה‪ ,‬כאן הרי המוכר עשה‬
‫כאן שהנאת הממון של החתן יחייב את החותן‬ ‫זאת לעצמו ולא שייך לחייב את הקונה כלל‪ .‬אולם‬
‫לשלם על הנאתו‪ .‬אולם נראה שלא שייך לחייב‬ ‫באמת לכו"ע פטור‪ ,‬כי גם להשיטות שאפשר לחייב‬
‫מדין "עבד כנעני" רק על ידי התנייה‪ ,‬וכאן הרי לא‬ ‫על ההנאה עצמה‪ ,‬הרי מבואר בתוס' בבבא קמא דף‬

‫היתה התנייה על כך‪.‬‬