Page 51 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫נא‬ ‫משה‬ ‫האצותה וא הנוכו‬ ‫מתנת‬

‫הרעה‪ ,‬משום שרק לגבי הרואה מי שמכה את‬ ‫תשובה‪:‬‬
‫חבירו‪ ,‬מדייק שם הסמ"ע מלשון הטור ושו"ע‬
‫שכתבו את הדין שמותר להציל חבירו ע"י הכאה‬ ‫בשולחן ערוך חושן משפט סימן תכ"א סעיף‬
‫שההיתר הוא "כדי לאפרושי מאיסורא"‪ ,‬ומזה‬ ‫י"ג כתב וזה לשונו‪" :‬וכן הדין באדם הרואה אחד‬
‫מחדש הסמ"ע שכל ההיתר נאמר רק כשמתכוין‬ ‫מישראל מכה חבירו ואינו יכול להצילו אם לא‬
‫להפרישו מאיסור‪ ,‬והיינו שלשיטת הסמ"ע לא‬ ‫שיכה המכה יכול להכותו כדי להפרישו מאיסור"‪,‬‬
‫נאמר בכלל היתר להכות את המכה כדי להציל‬ ‫וכתב הסמ"ע בסעיף קטן כ"ח אם רואים שהמכה‬
‫את המוכה אלא כל הדין הזה נאמר רק משום‬ ‫תמיד מכה ולא חושש מזה אסור להכותו שודאי‬
‫דין להפרישו מאיסור‪ ,‬ולכן כל שאין כוונתו לכך‬ ‫מכוח שנאה בא להכותו ולא להפרישו מאיסור‪,‬‬
‫לא שייך דין זה‪ ,‬ועל זה חולק הט"ז וסובר שעיקר‬ ‫אבל אביו ובנו ואחיו מותר להצילו אף שאין דרכו‬
‫הדין הוא מחמת הצלת המוכה ולכן לא אכפת לי‬ ‫להפריש אחרים‪ .‬ואומר הט"ז על חילוק הסמ"ע‬
‫מה כוונתו‪ .‬אולם בנוגע לרודף אחר חבירו להורגו‬ ‫"ואיני יודע טעם לזה החילוק כיון דדינא הוא שיכול‬
‫שהתורה התירה את דמו‪ ,‬הרי שם בודאי שהוא‬ ‫להציל על ידי הכאה מה לי בזה שיש לו שנאה על‬
‫עכ"פ גם מחמת הצלת הנרדף ולא רק משום עונש‬ ‫המכה מ"מ הוא עושה מצוה להציל את המוכה‪ ,‬וכי‬
‫לרודף או הצלתו מאיסור רציחה‪[ ,‬וראיתי בספר‬
‫מנחת שלמה על מסכת פסחים דף כ"ה‪ :‬שהביא‬ ‫בכונת הלב תליא מילתא?"‬
‫לזה ראיה מדברי הרמב"ם פ"א מהלכות רוצח ה"ט‬
‫שעובר במעי אמו שמסכן את חייה מותר להורגו‬ ‫ולכאורה גם נידון זה תלוי בפלוגתא של הסמ"ע‬
‫משום שנחשב כרודף את אמו‪ ,‬אע"פ שלא שייך‬ ‫והט"ז‪ ,‬דלשיטת הסמ"ע מכיון שהוא עושה מחמת‬
‫ולא מגיע לו עונש על כך וגם לא להצילו מאיסור]‪,‬‬ ‫שנאה ולא כדי להציל‪ ,‬הרי הוא רוצח ולא מציל‬
‫וא"כ בנידון דידן גם הסמ"ע מודה שלא אכפת לי‬ ‫נרדף‪ ,‬ואילו לשיטת הט"ז הוא נחשב מציל נרדף‬

‫כוונתו רק כל שמציל את הנרדף מצוה קעביד‪.‬‬ ‫וקיים מצוה בהריגת הרודף!‬

‫הערת הרי"ב שליט"א‪ :‬נראה דלענין רודף גם‬
‫הסמ"ע מודה שמצוה קעביד ולא אכפת לי כוונתו‬