Page 49 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 49
מט משה האצותה וא הנוכו מתנת
הרעה מכיון שסוף סוף המעשה היה מעשה של הצלת נפשות ,ולא כמו בנידון נזיר ששתה
יין והתברר אח"כ שהותר נדרו מעיקרא ,מכיון ששם הוא לא עשה מעשה מצוה בשתיית היין
אלא הנידון הוא רק האם עבר עבירה ,ועל זה כתוב שצריך תשובה על כונתו לעבור עבירה,
מה שאין כן כאן בפועל הרי עשה מעשה מצוה חיובית של הצלת נפשות ,וכמו בדייג בשבת
שבפועל הציל את התינוק ולכן לא יצטרך תשובה על כך[ .כמבואר בשריג א' ובשריג ב' ,אך
עיין במה שהובא לעיל בשריג א' אות ב' בשם האור שמח שחייב מכת מרדות].
שכר רפואתו -אמנם שכר כרופא הוא גם כן לא יקבל ,כי כאן מצידו הוא עשה פעולת רצח
ולא פעולת רפואה ,ונמצא שהוא ירד לעשות מלאכה הפוכה ממה שהתבקש ,ועל "מלאכה"
כזו הרי לא מקבלים שכר[ ,מעולם לא שמענו שהנרצח ישלם כסף לרוצח שלו עבור מלאכת
הרציחה כשנעשתה במזיד על מנת לרצוח ,]..ולא הגיע לו שכר מעולם עבור מלאכתו ,ולכן
אף שמן השמים גילגלו כאן הצלה על ידו אבל שכר לא מגיע לו ,כי אין הוא בגדר "רופא" אלא
בגדר "רוצח" שנכשל במשימת הרצח בעל כורחו ובניגוד לרצונו שנמצא שהוא זה שהציל
חיים של שונאו.
שלא נהג כרופא מומחה ,אבל לא במקום שהתנהג והנה להלן [קונטרס ההנאה ושכרה] הובאה
כפושע ולא כרופא. הוראת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א במקרה של
רופא מומחה שהציל אדם בטעותו ע"י רשלנות
ועיין בספר "משפטי התורה" בבא קמא סימן רפואית ,שמקבל שכר כרופא אך לא כרופא
כ"ד שדן לגבי שדכן שהטעה את הצדדים אלא מומחה [והוסיף הגר"י זילברשטיין שליט"א שצריך
שלבסוף יצאה מזה טובה לשניהם ,והוכיח משני לדאוג לפיטוריו של אותו רופא] .אולם יש לחלק
מקומות שאין לשלם שכר למהנה את חברו אם אין שבמקרה שלנו יתכן שגם זה לא מגיע לו ,כי הרי
כונתו לקבל שכר על כך ,אף שלשני יצאה מזה טובה לא עשה מעשה רפואי כלל ,ואין חיוב לשלם שכרו
גדולה .אולם יתכן דכאן שאני היות ולרופא יש דין כרופא רק במקרה שעשה מעשה רפואה אלא
פועל ולא רק מהנה את חבירו.