Page 54 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫נד מתנת 'א נףע משה‬

‫ובתוצאה הוא הציל נפש‪ ,‬והרי גם במקרה של‬ ‫והעיר חתני הרב משה יאיר אויערבך שליט"א‬
‫החפץ חיים מדובר שנסתבב מזה טובה לאחר אלא‬ ‫שלדברינו לעיל שיש הסוברים שבאיסורים‬
‫שהוא לא התכוין לכך‪ ,‬ומאי שנא מהנ"ל‪ .‬ונראה על‬ ‫שבין אדם לחבירו המודד הוא מבחן התוצאה‬
‫פי המבואר ברבנו יונה במסכת ברכות בסוף פרק‬ ‫ואין איסור בכוונה רעה‪ ,‬אם כן לא עברה בזה‬
‫ראשון (ו'‪ .‬בדפי הרי"ף) בביאור דברי רב האי גאון‪,‬‬ ‫על איסור לשון הרע‪ .‬אולם נראה דגם אי נימא‬
‫שבעניני דיבור העיקר זוהי הכונה‪ ,‬כי אמירה היא‬ ‫דאיסור לשון הרע הוא עבירה שבין אדם לחבירו‬
‫בלב ואין מעשה אחר בלתו‪ ,‬ולכן הקובע היא הכונה‪,‬‬ ‫בלבד [דלכאורה מוכח מכמה מקומות בחז"ל‬
‫ולכן באיסור לשון הרע שהוא איסור דיבור ג"כ‬ ‫דהוי גם איסור בין אדם למקום] מכל מקום יש‬
‫העיקר היא הכוונה‪ ,‬מה שאין כן במעשה שהעלה‬ ‫לומר דעברה עבירה‪ ,‬דהרי סוף‪-‬סוף גינתה את‬
‫תינוק שבו עשה מעשה טוב ולכך מסתכלים רק על‬ ‫התלמידה‪ ,‬ואמנם למשפחה זה לא הפריע‪ ,‬אבל‬
‫סוף‪-‬סוף גם המשפחה עצמה יודעת שלדבר לא‪-‬‬
‫המעשה‪.‬‬ ‫אמת זהו גריעותא‪ ,‬ונמצא שיש בכך גם תוצאה לא‬
‫טובה שהמורה גינתה את התלמידה וא"כ עברה‬
‫ויש להוסיף ולהטעים את החילוק בין הנידון‬ ‫על איסור לשון הרע‪ ,‬שהרי לשון הרע זה לא רק‬
‫שלפנינו שהתוצאה הטובה אינה פוטרת אותו‬ ‫איסור לגרום לשני הפסד אלא אף לגנותו‪ .‬ועיין‬
‫מהאיסור‪ ,‬לבין המקרה של המעלה דגים בחכתו‬ ‫בחפץ חיים הלכות לשון הרע כלל ד' סעיף י' י"א‬
‫בשבת שאם העלה בו גם תינוק פטור‪ ,‬משום‬ ‫ובבאר מים חיים אות מ"ו דכתב דעבירת לשון‬
‫שכאשר הוא העלה בחכתו תינוק על אף שכוונתו‬
‫היתה לעבור בשבת על איסור צידה מכל מקום‬ ‫הרע הוא בעיקר מה שמכוין לגנותו‪.‬‬
‫בא המעשה של הצלת התינוק שבו הוא ממשיך‬
‫להתעסק ומפקיעה את הגדרת הפעולה מאיסור‬ ‫ועוד מבואר בחפץ חיים שם דבאיסור לשון‬
‫להצלת נפשות‪ ,‬משא"כ בענין דיבור אין כאן מעשה‬ ‫הרע גם על כוונה בלבד צריך כפרה‪ ,‬משום דהוי‬
‫שיוציא מידי הדיבור הרע‪ ,‬וא"כ נשאר שיש לפנינו‬ ‫נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה‪ .‬וצריך‬
‫דיבור רע על אף שיש גם דיבור טוב‪ ,‬ולכן האיסור‬ ‫ביאור במה חלוק דין זה מדין המבואר בשריג א'‬
‫בהעלה תינוק עם הדגים שמסתכלים על התוצאה‬
‫בעינו עומד‪2.‬‬

‫‪ .2‬א"ה‪ :‬בעיקר הדבר יש לדון שיתכן שאין כאן דיבור רע כלל וממילא גם אין צורך לכפרה כל עיקר‪ ,‬דכאשר שואלים מאן‬
‫דהוא על שידוכים [או גם בשאר מילי] ואומרים לו שסומכים עליו בזה‪ ,‬אסור לו לומר שקר‪ ,‬ומרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‬
‫היה אומר שבמקרה כזה אסור לשקר אם כי אין צריך לומר בבירור את הבעיה‪ ,‬ואילו אם אין אומרים לו שסומכים עליו‬
‫‪ -‬אף שלא ישקר אולם צריך להתחמק מלענות‪ .‬וא"כ מורה זו אם בשעת הבירורים אמרו לה שסומכים על דבריה ועל פיה‬
‫יגמר השידוך עשתה לכאורה את המוטל עליה ואין כאן אף סרך של איסור‪ ,‬אולם אם לא נאמר לה כן יש לדון כנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬