Page 57 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 57
נז משה האצותה וא הנוכו מתנת
א"כ מנא ידע הניזק לשם מה רץ המזיק ,וא"כ היה לו ובספר כפות תמרים בסוכה דף מ"ה .כתב
ליזהר תמיד והיה למזיק ליפטר .ובאמת שבחידושי על מה שכתוב במשנה שם ששומטים אתרוגים
ר' מאיר שמחה שם כתב דלפי"ז אפילו אם רץ לדבר מידיהם של התינוקות ואוכלים אותם דרך שמחה,
הרשות פטור ,וכותב שם דזה דלא כהראשונים הנ"ל. והתוספות שם לומדים מזה פטור להמזיקים דרך
שמחה של מצוה כשיוצאים לקראת חתן וכלה,
וסברת הראשונים דמחלקים בין רץ לדבר מצוה וכתב הכפות תמרים שכל הפטור של מזיק דרך
או לדבר רשות ,יש לפרש משום דהם למדו דזהו דין שמחה הוא דוקא בממונו אבל אם הזיק בגופו חייב.
פטור שחז"ל פטרו את המזיק בערב שבת ,ופטור זה
נאמר רק אם מזיק כשאכן רץ לדבר מצוה[ .הערת וקשה שאם ההיתר הוא משום מחילה הרי
קטנים אינם בני מחילה ואם כן איך שייך כאן מחילה
חתני הרב משה יאיר אויערבך שליט"א]. של דרך שמחה? ועוד הקשה הכפות תמרים על
דבריו שהרי בתשובה הנ"ל בתרומת הדשן מדובר
הגמרא בבבא קמא דף קי"ז" :רודף שהיה רודף בהיזק הגוף ושם הוא פטר את זה שהזיק בשעת
אחר רודף להציל ,ושבר כלים בין של נרדף בין של שמחה .ובספר ברכת אברהם על סוכה שם מתרץ,
כל אדם פטור ,ולא מן הדין אלא שאם אי אתה אומר שכל זמן שיש שמחה ומזה יש היזק קטן בית דין
כן אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף" וכן כתוב מתנה עליהם שפטור המזיק ומכיון שכן אין בו
דין זה בגמרא בסנהדרין דף עד .ונפסק בשו"ע חו"מ
סי' ש"פ סעיף ג' .ובחידושי אנשי שם במסכת בבא משום גזל ,וזה שייך גם בקטן.
קמא (מ"ד .בדפי הרי"ף) על הגמרא הנ"ל הקשה
למה הוצרכה הגמרא לומר הטעם של הפטור משום ה.
שאין לך מי שמציל את חבירו מהרודף ,הרי בלא
זה ג"כ יש לפוטרו משום דהוי מזיק ברשות שאין מזיק בדבר הרשות בזמן שמותר לרוץ
לך מצוה גדולה מזו ,ותירץ משום שהדין של מזיק למצוה
ברשות הוא רק בערב שבת בבין השמשות אבל ביום
חול בשאר מצוות לא וכמו שכתב הבית יוסף בשם בדברי הגמרא בבבא קמא דף ל"ב .הנ"ל שהמזיק
המרדכי ,ודייק כן ממה שכתב הרמב"ם בהלכות תוך כדי ריצתו בערב שבת פטור ,כותבים הראשונים
חובל ומזיק פ"ו ה"ט שהטעם שבבין השמשות (נימוקי יוסף) שכל הפטור נאמר רק במקרה שההיזק
פטור הוא "מפני שברשות הוא רץ כדי שלא תכנס נעשה תוך כדי ריצתו לדבר מצוה לכבוד שבת ,אבל
השבת והוא אינו פנוי" ,ומדייק בעל החידושי אנשי אם רץ אז לדבר רשות חייב .אולם בחידושי ר' מאיר
שם שביום חול שהוא פנוי אין הוא חשוב כמזיק שמחה (לבעל ה"אור שמח") שם כתב ,שטעם
ברשות וכהמרדכי הנ"ל ,ודלא כהבנת הסמ"ע סי' הפטור של המזיק בריצתו בערב שבת הוא משום
שמכיון שהוא זמן שכולם רצים בו לכן הניזק היה
שע"ח ס"ק י"א בדעת הרמב"ם עיי"ש. צריך להיזהר ואם לא נזהר והוזק פטור המזיק .אלא
שסברא זו צריכה עיון ,דהרי כיון שמבואר בראשונים
וסברת האנשי שם מתאימה לדעת הראשונים דכל הדין שאדם הזיק פטור נאמר דוקא אם רץ
הנ"ל שהפטור למי שרץ בערב שבת הוא משום לצורך השבת ,אבל אם לצרכיו חייב ,הרי לכאורה
שחז"ל פטרו את הרץ לשם מצוה ,ולא כסברת אם הסברא דפטור משום דהיה על הניזק ליזהר,
הגאון ר' מאיר שמחה הנ"ל.