Page 56 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת 'א נףע משה‬ ‫נו‬

‫לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר‪ ,‬אין איסור בדבר‬ ‫ובשו"ת עונג יו"ט סימן ט' ביאר טעם החילוק‪,‬‬
‫מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא‪ ,‬וכן‬ ‫דדוקא בערב שבת בין השמשות נפטר אם הזיק‬
‫בלבישת כלאים דרבנן‪ ,‬ויש אומרים דאסור אבל‬ ‫במרוצתו‪ ,‬מכיון שהריצה עצמה היא מצוה‪ ,‬שמצוה‬
‫המנהג כסברא ראשונה‪ ,‬וכן בני אדם החוטפים זה‬ ‫לרוץ בערב שבת כאדם המקבל פני מלך‪ ,‬אבל‬
‫לזה דרך שמחה‪ ,‬אין בזה משום לא תגזול‪ ,‬ובלבד‬ ‫בשאר מצות אף באופן שצריך לרוץ מכל מקום‬
‫שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר"‪,‬‬ ‫הריצה עצמה אינה מצוה ולכך אם הזיק חייב‪ .‬ועיין‬
‫וההסבר בזה מכיון שהשני מוחל מראש על נזק קל‪.‬‬
‫בקונטרס המזיק‪.‬‬
‫ובביאור הגר"א שם כתב חילוק בין חטיפת‬
‫דברים דרך שמחה בפורים לבין לבישת כלאים דרך‬ ‫בשולחן ערוך חושן משפט סימן תי"ח סעיף י"ב‬
‫שמחה‪ ,‬משום שחטיפת דברים בפורים זה דבר‬ ‫"גמל שהוא טעון פשתן ועבר ברשות הרבים ונכנס‬
‫שבממון ואפשר למחול על כך‪ ,‬אולם כלאים הוא‬ ‫פישתנו לחנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את‬
‫איסור שלא ניתן למחילה ולכן איסור כלאים אינו‬ ‫כל הבירה בעל הגמל חייב‪ ,‬בין שעמדה הבהמה בין‬
‫שלא עמדה‪ ,‬ואם הניח חנוני נרו מבחוץ הוא חייב‬
‫ניתר מחמת השמחה‪.‬‬ ‫לשלם אף את דמי הפשתן לבעל הגמל‪ ,‬ואפילו היא‬
‫נר חנוכה שהיה לו לישב ולשמור שלא יזיק"‪ .‬וכך‬
‫וכן בסימן תרצ"ה סעיף ב' פוסק הרמ"א "וי"א‬ ‫פסק הרמב"ם בהלכות נזקי ממון פי"ד הלכה י"ג‬
‫דאם הזיק אחד את חבירו מכח שמחת פורים פטור‬ ‫שהטעם שחייב הוא משום שהיה לו לישב ולשמור‪,‬‬
‫מלשלם" והמשנה ברורה שם כתב בשם הב"ח‬ ‫אע"פ שהדליק ברשות את נר החנוכה מ"מ אין זה‬
‫שיש הבדל בין נזק קטן שעל זה מוחלים לבין נזק‬ ‫פוטר את עושה המצוה מלשמור שלא יזיק‪[ .‬הערת‬
‫אחי הגרח"ש שליט"א]‪ .‬ויש לדון דאמנם מבואר‬
‫גדול שמקפידין עליו‪.‬‬ ‫מזה כעיקר הדין המבואר בבית יוסף ובחוות יאיר‬
‫שלא נאמר הפטור של דבר מצוה אלא בהדלקת‬
‫ד‪.‬‬ ‫הנר בערב שבת בין השמשות ולא בנר חנוכה‪ ,‬אולם‬
‫לפי הסברו של העונג יו"ט שהחילוק הוא משום‬
‫מזיק תוך כדי עשיית מצוה‬ ‫שהריצה עצמה היא מצוה משא"כ בשאר המצוות‪,‬‬
‫צ"ע דהרי גם בנר חנוכה עצם ההנחה בחוץ היא‬
‫א‪ .‬בתרומת הדשן ח"ב סי' ר"י הביא דיון שדנו‬ ‫המצוה‪ ,‬וא"כ למה לא חשוב כדבר מצוה ויפטר‪ .‬אך‬
‫לפניו ר' אליעזר ור' גרשום‪ ,‬שדחף ר' גרשום את‬ ‫יתכן שלא בכל גווני נפטר בדבר מצוה‪ ,‬רק באופן‬
‫ר' אליעזר בהקפות דהושענא ולחץ בחזקה עד‬
‫שנשברה כתפו‪ ,‬ונחשד ר' גרשום שעשה זאת‬ ‫שקשה לו לשמור‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫משום איבה מחמת התלהמות מילולית שנערכה‬
‫בין השניים לפני ואחרי התקרית‪ .‬ופסק להם שם‬ ‫ג‪.‬‬
‫שפטור מדינא אך הוסיף וכתב "לבי אומר לי שענין‬
‫כזה צריך גדר וסייג גדול שאם ח"ו יארוב איש‬ ‫מזיק בשמחת פורים‬
‫לרעהו במקום הזה תתבטל מצות סיבוב ההקפות‬
‫מפני יראת איש משונאו וכו'"‪ ,‬וחייב את ר' גרשום‬ ‫כתב הרמ"א בהלכות מגילה סימן תרצ"ו סעיף‬
‫לבקש סליחה ומחילה ברבים ולשלם את דמי‬ ‫ח' וז"ל "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר‬

‫הרופא ב' זהוב‪.‬‬