Page 175 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קעה‬ ‫משה‬ ‫המציאהו האבידה‬ ‫מתנת‬

‫בחנות‪ ,‬וכמובן שגם לא התחייב בהשבת הכסף‬ ‫התכוין לזכות באם אין זה של הנהג וכדומה]‪ .‬כמו‬
‫גם במקרה שיש בזה סימן‪ .‬אולם בנוגע למונית‬ ‫כן אם הבחור שמצא בחנות אכן התכוין לקנות את‬
‫הכסף באם לא ימצא האובד הוא זכה בשטר ולא‬
‫הסתפקנו האם זה נחשב כחצר המשתמרת‪.‬‬
‫בעל החנות‪.‬‬
‫ויש לדון שאם זה באמת נחשב כמקום המשתמר‪,‬‬
‫האם קנין החצר של המונית זכתה לבעלים את‬ ‫אלא שיש לדון במונית‪ ,‬שזה מקום סגור והנהג‬
‫הכסף לגבי זה שהוא מחוייב בהשבת אבידה‪ .‬וכן‬ ‫יכול להבחין בכל מעשיו של הנוסע‪ ,‬ואם כן הטעם‬
‫אם לבסוף יתברר שזה שייך לגוי כמו במקרה של‬ ‫של הרא"ש לא שייך‪ ,‬ואף שיתכן שזה נחשב מקום‬
‫התיק והמצלמה‪ ,‬או שהבעלים התיאשו מהכסף כמו‬ ‫שאינו משתמר אולם זה נחשב כעומד בצד שדהו‪,‬‬
‫ויהיה תלוי במחלוקת השולחן ערוך והרמ"א אם‬
‫במקרה של הארנק‪ ,‬האם הוא יכול לזכות בזה?‬ ‫החצר קונה במקרה כזה רק אם אומר תקנה לי‬
‫חצירי או גם בלא אמירתו‪[ .‬וכאן שמדובר באבידת‬
‫והנה אדם שהגביה אבידה קודם יאוש הבעלים‪,‬‬
‫ולאחר מכן הבעלים התיאשו‪ ,‬הוא אינו זוכה‬ ‫נכרי בודאי לא שייך ענין באיסורא אתא לידיה]‪.‬‬
‫באבידה היות ו"באיסורא אתא לידיה"‪ ,‬אך מה הדין‬
‫אם הוא לא הגביה את האבידה קודם יאוש אלא‬ ‫גם טוענים הנהגים שאף שזה רכב ציבורי‬
‫שהיא היתה ברשותו וחצירו‪ ,‬האם גם במקרה כזה‬ ‫ונכנסים בו ויוצאים‪ ,‬אבל אינו דומה לחנות‪ ,‬כי בזמן‬
‫אינו זוכה לאחר יאוש הבעלים או שכאן זה אחרת?‬ ‫שירד נוסע עד שעולה נוסע אחר זה כרכב פרטי‪,‬‬
‫מה גם שהוא יכול להודיע שאינו רוצה יותר לעבוד‬
‫נקודת הדיון היא‪ :‬מה הביאור בדין זה של‬ ‫ולהסיע‪ ,‬אם כן יש פה זמן של חצר המשתמר‪ ,‬ולכן‬
‫"באיסורא אתא לידיה"‪ ,‬והאם זה שייך גם כשבא‬ ‫לטענתם במונית זה שייך לבעל המונית‪ .‬אולם‬
‫עוררני הרב צבי שפירא שיחי' שאין זה ברור‪ ,‬וכל‬
‫לידו על ידי חצירו שקנה לו שלא מידיעתו‪.‬‬ ‫זה נכון רק אם יעשה סריקה לאחר שהנוסעים ירדו‪,‬‬
‫אבל כל זמן שלא עשה סריקה כמו במקרים הנ"ל‬
‫נחלקו הראשונים בביאור הדין של "באיסורא‬ ‫שהוא ראה זאת תוך כדי נסיעה או שלא ראה זאת‬
‫אתא לידיה" שמכח דין זה אדם שהגביה מציאה‬
‫קודם שהתיאשו הבעלים אינו יכול לזכות בזה גם‬ ‫כלל – זה לא שייך לו‪.‬‬
‫לאחר שהבעלים התיאשו; דעת התוספות בבבא‬
‫קמא דף ס"ו עמוד א' ד"ה הכא נמי‪ ,‬שהטעם הוא‬ ‫עלה ב'‬
‫דכיון שכבר נתחייב בהשבה לא שייך שיקנה את‬
‫האבידה‪ ,‬אולם הרמב"ן (על הרי"ף בספר מלחמת‬ ‫האם מציאה שנמצאת בחצר‬
‫ה' על דף כ"ו‪ ):‬מבאר שהטעם שלא קונה לאחר‬ ‫מחייבת את הבעלים‬
‫יאוש הוא משום שכבר נעשה שומר לבעלים על‬ ‫בהשבתה‬

‫האבידה ושוב אינו יכול לזכות בה‪.‬‬ ‫ראינו בעלה א' שהחנות נחשבת כחצר שאינה‬
‫משתמרת ואי אפשר לזכות בה בקנין חצר‪ ,‬אם כן‬
‫והנה באבידה שהגיעה לרשותו של אדם לפני‬ ‫זה לא שייך לבעל החנות מחמת שהיתה מונחת‬
‫שהבעלים התיאשו ממנה‪ ,‬בלא ידיעת בעל הרשות‬
‫או בעל החצר‪ ,‬ולאחר מכן התייאשו הבעלים‪ ,‬שיטת‬
‫הרא"ש בדף כ"ה‪ .‬והרשב"א והראב"ד על הרמב"ם‬