Page 175 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 175
קעה משה המציאהו האבידה מתנת
בחנות ,וכמובן שגם לא התחייב בהשבת הכסף התכוין לזכות באם אין זה של הנהג וכדומה] .כמו
גם במקרה שיש בזה סימן .אולם בנוגע למונית כן אם הבחור שמצא בחנות אכן התכוין לקנות את
הכסף באם לא ימצא האובד הוא זכה בשטר ולא
הסתפקנו האם זה נחשב כחצר המשתמרת.
בעל החנות.
ויש לדון שאם זה באמת נחשב כמקום המשתמר,
האם קנין החצר של המונית זכתה לבעלים את אלא שיש לדון במונית ,שזה מקום סגור והנהג
הכסף לגבי זה שהוא מחוייב בהשבת אבידה .וכן יכול להבחין בכל מעשיו של הנוסע ,ואם כן הטעם
אם לבסוף יתברר שזה שייך לגוי כמו במקרה של של הרא"ש לא שייך ,ואף שיתכן שזה נחשב מקום
התיק והמצלמה ,או שהבעלים התיאשו מהכסף כמו שאינו משתמר אולם זה נחשב כעומד בצד שדהו,
ויהיה תלוי במחלוקת השולחן ערוך והרמ"א אם
במקרה של הארנק ,האם הוא יכול לזכות בזה? החצר קונה במקרה כזה רק אם אומר תקנה לי
חצירי או גם בלא אמירתו[ .וכאן שמדובר באבידת
והנה אדם שהגביה אבידה קודם יאוש הבעלים,
ולאחר מכן הבעלים התיאשו ,הוא אינו זוכה נכרי בודאי לא שייך ענין באיסורא אתא לידיה].
באבידה היות ו"באיסורא אתא לידיה" ,אך מה הדין
אם הוא לא הגביה את האבידה קודם יאוש אלא גם טוענים הנהגים שאף שזה רכב ציבורי
שהיא היתה ברשותו וחצירו ,האם גם במקרה כזה ונכנסים בו ויוצאים ,אבל אינו דומה לחנות ,כי בזמן
אינו זוכה לאחר יאוש הבעלים או שכאן זה אחרת? שירד נוסע עד שעולה נוסע אחר זה כרכב פרטי,
מה גם שהוא יכול להודיע שאינו רוצה יותר לעבוד
נקודת הדיון היא :מה הביאור בדין זה של ולהסיע ,אם כן יש פה זמן של חצר המשתמר ,ולכן
"באיסורא אתא לידיה" ,והאם זה שייך גם כשבא לטענתם במונית זה שייך לבעל המונית .אולם
עוררני הרב צבי שפירא שיחי' שאין זה ברור ,וכל
לידו על ידי חצירו שקנה לו שלא מידיעתו. זה נכון רק אם יעשה סריקה לאחר שהנוסעים ירדו,
אבל כל זמן שלא עשה סריקה כמו במקרים הנ"ל
נחלקו הראשונים בביאור הדין של "באיסורא שהוא ראה זאת תוך כדי נסיעה או שלא ראה זאת
אתא לידיה" שמכח דין זה אדם שהגביה מציאה
קודם שהתיאשו הבעלים אינו יכול לזכות בזה גם כלל – זה לא שייך לו.
לאחר שהבעלים התיאשו; דעת התוספות בבבא
קמא דף ס"ו עמוד א' ד"ה הכא נמי ,שהטעם הוא עלה ב'
דכיון שכבר נתחייב בהשבה לא שייך שיקנה את
האבידה ,אולם הרמב"ן (על הרי"ף בספר מלחמת האם מציאה שנמצאת בחצר
ה' על דף כ"ו ):מבאר שהטעם שלא קונה לאחר מחייבת את הבעלים
יאוש הוא משום שכבר נעשה שומר לבעלים על בהשבתה
האבידה ושוב אינו יכול לזכות בה. ראינו בעלה א' שהחנות נחשבת כחצר שאינה
משתמרת ואי אפשר לזכות בה בקנין חצר ,אם כן
והנה באבידה שהגיעה לרשותו של אדם לפני זה לא שייך לבעל החנות מחמת שהיתה מונחת
שהבעלים התיאשו ממנה ,בלא ידיעת בעל הרשות
או בעל החצר ,ולאחר מכן התייאשו הבעלים ,שיטת
הרא"ש בדף כ"ה .והרשב"א והראב"ד על הרמב"ם