Page 174 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 174

‫משה‬                                              ‫'ג נףע‬  ‫מתנת‬  ‫קעד‬

‫ג‪ .‬הרא"ש (פרק שני סימן י') כותב שזה חצר‬                    ‫חצר המשתמרת ושאינה‬
‫שאינה משתמרת ואי אפשר לשומרה גם אם עומד‬                            ‫משתמרת‬
‫בצידה מכיון שאינו יכול לעכב שלא יטלוהו אחרים‪.‬‬
                                                         ‫הדין שחצירו של אדם קונה לו מובא בגמרא‬
‫ד‪ .‬הרשב"א שחולק על הרמב"ם וסובר שבחצר‬                    ‫בבא מציעא דף י"א‪ .‬שחצירו של אדם קונה לו‬
‫שאינה משתמרת החצר קונה אם עומד בצידה אף‬                  ‫כשהיא משתמרת אף שלא מדעתו‪ ,‬אולם אם‬
‫שלא אומר תקנה לי חצרי‪ ,‬כותב שהטעם שבעל‬                   ‫החצר לא משתמרת אינה קונה רק אם עומד בצד‬
‫החנות לא קנה משום שזה נחשב רשות הרבים‬                    ‫שדהו‪ .‬ונחלקו הראשונים האם גם צריך אז שיאמר‬
‫כי כך רצונו של החנוני שרבים יכנסו שם ולכן‬                ‫תקנה לי שדי‪ ,‬והשולחן ערוך חושן משפט סימן‬
‫החנות לא קונה לחנוני‪ .‬והרשב"א שם תולה את זה‬              ‫רס"ח סעיף ג' פסק כהשיטות שצריך לומר תקנה לי‬
‫במחלוקת אביי ורבא אם יאוש שלא מדעת [מצב‬                  ‫שדי‪ ,‬ואילו הרמ"א פסק כהשיטות שכשעומד בצד‬
‫של יאוש אלא שהבעלים אינו מודע לכך] נקרא‬
‫יאוש‪ ,‬והטעם הנ"ל הוא לרבא שהכסף במצב של‬                           ‫שדהו החצר קונה אף כשלא אמר כלום‪.‬‬
‫יאוש ולכן אם חנות היתה קונה לחנוני הוא היה זוכה‬
‫בזה‪ ,‬אולם לאביי שיאוש שלא מדעת אינו יאוש אין‬             ‫ולפי זה צריך לדון בכל מקום האם זה נחשב‬
‫צריך לטעם זה‪ ,‬רק מכיון שבאיסורא אתא לידיה‬                ‫כחצר המשתמרת או כחצר שאינה משתמרת‪ .‬והנה‬
                                                         ‫לגבי חנות שיש לאחרים רשות להיכנס מפני שבעל‬
                             ‫אין חצירו קונה לו‪.‬‬          ‫החנות מעוניין שיכנסו לחנותו‪ ,‬אם כן היא נחשבת‬
                                                         ‫חצר שאינה משתמרת‪ .‬ולפי זה גם מונית נחשבת‬
‫מעתה כשנבוא לדון באיזה מקומות טעמים‬                      ‫לחצר שאינה משתמרת‪ ,‬וכן באולם אירועים‬
‫אלו שייכים‪ ,‬נראה לכאורה שבמקומות הציבוריים‬
‫שייכים כמעט כל הטעמים הללו; כי כולם נחשבים‬                      ‫ובאולם ספורט באוטובוס ובמטוס ציבורי‪.‬‬
‫לחצר שאינה משתמרת‪ ,‬ואחרים יכולים ליטול‬
‫זאת‪ ,‬וזה נחשב כרשות הרבים‪[ .‬ורק הטעם של‬                  ‫וכפי שראינו הדין בחצר שאינה משתמרת‬
‫התוספות שייך רק בכסף קטן וכדומה‪ ,‬ובנוגע‬                  ‫שהיא קונה רק לדעתו של הבעלים ולפי המחבר‬
                                                         ‫בשולחן ערוך רק אם אומר תקנה לי חצירי ולהרמ"א‬
 ‫להטעם של באיסורא אתא לידיה ראה בעלה ב']‪.‬‬
                                                                                        ‫גם אם לא אמר‪.‬‬
‫אם כן הבעלים של אותם מקומות; החנות‪,‬‬
‫המונית‪ ,‬אולם ספורט‪ ,‬בנק‪ ,‬אוטובוס או מטוס‪,‬‬                ‫והנה במשנה בבבא מציעא דף כ"ו עמוד ב'‬
‫אינם זוכים בדברים שנמצאים שם מדין קנין חצר‪.‬‬              ‫"מצא בחנות הרי אלו שלו"‪ ,‬והטעם שבעל החנות‬
‫ובמקרים הנ"ל המצלמה שייכת למוצא‪ ,‬ובנוגע‬
‫לכסף – אם הנוסע התכוין לזכות בתיק ורק לאחר‬                ‫לא זוכה בזה מדין חצר‪ ,‬נאמרו בזה כמה הסברים‪.‬‬
‫ששמע מהנהג שזה כביכול שייך לעו"ד שלו הוא‬
‫החזירו‪ ,‬על הנהג להשיב את הכסף לנוסע‪ ,‬ורק אם‬              ‫א‪ .‬הרמב"ם (הלכות גזילה ואבידה פרק ט"ז‬
‫הנוסע הרים מתוך סקרנות גרידא זה שייך לנהג‪.‬‬               ‫הלכה ד') כתב משום שהחצר לא משתמרת וצריך‬
‫[וצריך לעיין אם שייך קנין מספק‪ ,‬כלומר אם הנוסע‬
                                                                  ‫שיאמר תקנה לי חצירי והוא לא אמר כן‪.‬‬

                                                         ‫ב‪ .‬התוספות (בעמוד א' שם ד"ה דשתיך)‬
                                                         ‫כותבים שהטעם משום שמעות הם דבר קטן ואינו‬

                                                                  ‫עומד להמצא‪ ,‬ודבר כזה החצר לא זוכה‪.‬‬
   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179