Page 174 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 174
משה 'ג נףע מתנת קעד
ג .הרא"ש (פרק שני סימן י') כותב שזה חצר חצר המשתמרת ושאינה
שאינה משתמרת ואי אפשר לשומרה גם אם עומד משתמרת
בצידה מכיון שאינו יכול לעכב שלא יטלוהו אחרים.
הדין שחצירו של אדם קונה לו מובא בגמרא
ד .הרשב"א שחולק על הרמב"ם וסובר שבחצר בבא מציעא דף י"א .שחצירו של אדם קונה לו
שאינה משתמרת החצר קונה אם עומד בצידה אף כשהיא משתמרת אף שלא מדעתו ,אולם אם
שלא אומר תקנה לי חצרי ,כותב שהטעם שבעל החצר לא משתמרת אינה קונה רק אם עומד בצד
החנות לא קנה משום שזה נחשב רשות הרבים שדהו .ונחלקו הראשונים האם גם צריך אז שיאמר
כי כך רצונו של החנוני שרבים יכנסו שם ולכן תקנה לי שדי ,והשולחן ערוך חושן משפט סימן
החנות לא קונה לחנוני .והרשב"א שם תולה את זה רס"ח סעיף ג' פסק כהשיטות שצריך לומר תקנה לי
במחלוקת אביי ורבא אם יאוש שלא מדעת [מצב שדי ,ואילו הרמ"א פסק כהשיטות שכשעומד בצד
של יאוש אלא שהבעלים אינו מודע לכך] נקרא
יאוש ,והטעם הנ"ל הוא לרבא שהכסף במצב של שדהו החצר קונה אף כשלא אמר כלום.
יאוש ולכן אם חנות היתה קונה לחנוני הוא היה זוכה
בזה ,אולם לאביי שיאוש שלא מדעת אינו יאוש אין ולפי זה צריך לדון בכל מקום האם זה נחשב
צריך לטעם זה ,רק מכיון שבאיסורא אתא לידיה כחצר המשתמרת או כחצר שאינה משתמרת .והנה
לגבי חנות שיש לאחרים רשות להיכנס מפני שבעל
אין חצירו קונה לו. החנות מעוניין שיכנסו לחנותו ,אם כן היא נחשבת
חצר שאינה משתמרת .ולפי זה גם מונית נחשבת
מעתה כשנבוא לדון באיזה מקומות טעמים לחצר שאינה משתמרת ,וכן באולם אירועים
אלו שייכים ,נראה לכאורה שבמקומות הציבוריים
שייכים כמעט כל הטעמים הללו; כי כולם נחשבים ובאולם ספורט באוטובוס ובמטוס ציבורי.
לחצר שאינה משתמרת ,ואחרים יכולים ליטול
זאת ,וזה נחשב כרשות הרבים[ .ורק הטעם של וכפי שראינו הדין בחצר שאינה משתמרת
התוספות שייך רק בכסף קטן וכדומה ,ובנוגע שהיא קונה רק לדעתו של הבעלים ולפי המחבר
בשולחן ערוך רק אם אומר תקנה לי חצירי ולהרמ"א
להטעם של באיסורא אתא לידיה ראה בעלה ב'].
גם אם לא אמר.
אם כן הבעלים של אותם מקומות; החנות,
המונית ,אולם ספורט ,בנק ,אוטובוס או מטוס, והנה במשנה בבבא מציעא דף כ"ו עמוד ב'
אינם זוכים בדברים שנמצאים שם מדין קנין חצר. "מצא בחנות הרי אלו שלו" ,והטעם שבעל החנות
ובמקרים הנ"ל המצלמה שייכת למוצא ,ובנוגע
לכסף – אם הנוסע התכוין לזכות בתיק ורק לאחר לא זוכה בזה מדין חצר ,נאמרו בזה כמה הסברים.
ששמע מהנהג שזה כביכול שייך לעו"ד שלו הוא
החזירו ,על הנהג להשיב את הכסף לנוסע ,ורק אם א .הרמב"ם (הלכות גזילה ואבידה פרק ט"ז
הנוסע הרים מתוך סקרנות גרידא זה שייך לנהג. הלכה ד') כתב משום שהחצר לא משתמרת וצריך
[וצריך לעיין אם שייך קנין מספק ,כלומר אם הנוסע
שיאמר תקנה לי חצירי והוא לא אמר כן.
ב .התוספות (בעמוד א' שם ד"ה דשתיך)
כותבים שהטעם משום שמעות הם דבר קטן ואינו
עומד להמצא ,ודבר כזה החצר לא זוכה.
