Page 160 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 160
קס מתנת 'ג נףע משה
נראה שיש חילוק גדול בין השאלה על הבעלות על השולחן לבעלות על הכספת ,שכן
השולחן הוא חלק ממכלול המושג "דירה עם תכולתה" שזה כולל את הדירה עם כל הרהיטים
והתכולה המתאימה לדירה ,מה שערך השולחן גבוה אין זה גורע ממהותו של השולחן כרהיט,
ולכן מסתבר ודאי שהשולחן כלול במכירה .מה שאין כן הכספת יתכן שמכיון שאיננה בכלל
ריהוט וצרכי דירה רגילה היא לא נכללת במושג "דירה על תכולתה" ,ומכיון שכן עליו להשיב
את הכספת ליורש .אולם יש מקום לומר שבמקרה ספציפי זה יתכן שגם הכספת שייכת
לקונה ,היות ומדובר ביורש שלא התעניין כלל בירושה ,והרי זה דומה לאדם שמוכר לחבירו
שק סגור ומוכר לו במחיר המוסכם על שניהם ,כאשר נלקחת האפשרות ששווי התכולה אינו
אלא מספר פרוטות ומאידך יתכן שמדובר באוצר ,והקונה לוקח ריזיקה [סיכון] של אדם
הקונה "חתול בשק" שיכול להרויח ויכול להפסיד ,ובמקרה זה מדובר על ריזיקה של הלוקח
והמוכר כאחד.
יש לדמות זאת למקרה המובא בספר "רשמי שאלות" מהגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל
רבה של ירושלים (עמוד נ"ח).
אדם קנה מהדואר חבילות שהגיעו מחו"ל ולא
נדרשו זמן רב שהנהלת הדואר העמידה אותם למכירה
במחיר אחיד של 2ל"י כחבילות סגורות ללא אפשרות
לברר מה היא מכילה .כשהקונה פתח את החבילה
שרכש הוא מצא שם עורות ,ומכרם לסנדלר שיעשה
מהם מגפים ,והוסיף עוד חבילת עורות עבה לצורך
תיקוני נעלים .תוך כדי עבודה מגלה הסנדלר בין העורות
צרור יהלומים שהוחבאו בו ,והסנדלר קיבל בעדם הון
רב .והמוכר טען שלא מכר לו יהלומים ,והשאלה היא
מי זכה בהם.
הגרצ"פ זצ"ל השיב עפ"י מה שכתוב במרדכי והביאו הרמ"א בשולחן ערוך חושן משפט
סימן רל"ב סעיף י"ח :אם קנה דבר בחזקת בדיל ומכרו ואח"כ נודע שהיה בו כסף או זהב זכה
הלוקח ,שלא זכה בו הסרסור מעולם הואיל ולא ידע בו עכ"ל ,והפתחי תשובה שם סעיף-
קטן ח' מביא משו"ת עבודת הגרשוני שכותב שהיה אפשר לחלק ולומר שרק במקרה שהיה
מצופה באמת בבדיל אלא שבתוכו הוצפן כסף אז לא זכה בכסף ,אבל במקרה שהוברר שמה
