Page 158 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 158
משה 'ג נףע מתנת חנק
האפשרויות:
א .להחזיר ליורש שמכר את הבית .מכיון שבירושה לא שייך יאוש והפקר.
ב .ליזם של הבנין שקנה את דירת הירושה .אם זה הפקר זכה בזה קונה הבית.
ג .למוצא .היות והכסף היה מגיע לאתר הפסולת יחד עם שאר חלקי הבית ההרוס ,והקונה
לא ידע מזה כלל.
עלינו להתבונן בנידון זה לאור מה שלמדנו עד כה .ונחזור על כמה כללים שראינו בכמה
מקומות בענף זה .א .פסקו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שבירושה לא שייך יאוש והפקר ,היות
וחוסר ידיעה של היורשים אין זה בגדר אבידה .ב .חצרו של אדם המשתמרת קונה לו אף
שלא בידיעתו .ג .דבר שאינו עומד להמצא אין החצר זוכה לבעליה .כמו כן אין החצר זוכה
בדבר שכבר היה בה קודם לקנייתה לבעלים .ד .חפץ הנמצא במצב אבוד כמו בזוטו של ים
וכדומה הרי זה הפקר אם אין בזה סימן .כמו כן אבידה מדעת כגון אדם המטמין כלי או איזה
חפץ באשפה שהיא עומדת להפנות משם הרי זה בגדר אבידה מדעת ודינה כהפקר ,אולם
באשפה שאינה עומדת להפנות אין זה אבידה מדעת.
מעתה לפי זה יש לדון מה המצב של האוצר הזה שנמצא בין הריסות הבית הישן.
ראשית כל יש לנו להניח שהכסף הזה הוטמן על ידי הבעלים הקודם של הבית ,כלומר
המוריש .ולאור פסקו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל על אף שהיורש לא ידע מהאוצר אבל הוא
זכה בו .לאחר מכן כשהוא מכר את הבית והקרקע לקבלן ,האוצר הזה לא כלול במכר .אולם –
טוען הרח"ב שיחיה – ברגע שהטרקטור עלה לשטח והרס את הבנין -המצב של האוצר הוא
כזוטו של ים ודינו כהפקר[ .היה אפשר לומר סיבה נוספת להפקר :לאחר שעזב הטרקטור את
המקום בידיעה שלמחרת הוא ימשיך את העבודה הרי זה נחשב כאשפה העשויה להפנות
שדינה כהפקר ,אלא שכאן זה לא מדעתו ולכן לא שייך דין זה לכאן].
אך יש לדון בזה שכל זמן שהטרקטור לא נמצא בפועל בקרקע על אף שידוע לנו שלמחרת
היום הוא ישוב לשם בכל אופן בשעה זו אין זה נחשב כזוטו של ים .אלא שיש לומר שעל-כל-
פנים בשעה שהטרקטור עלה קודם לכן באותו יום על הקרקע ,האוצר כבר היה במצב של
זוטו של ים ,ולכן אף שכרגע המצב חזר לקדמותו מכל מקום ההפקר כבר חל ואם כן בעל
הקרקע יכול לזכות בזה .אך אין זה ברור אם עליית הטרקטור על הקרקע נחשב כבר כזוטו
של ים ,כי יתכן שלא נחשב אבוד רק כאשר הוא עלול לפנותו יחד עם הריסות הבנין ולא
בעצם ההריסה של הבנין[ ,ואז יהיה עלינו לדון אם לא הוחלט מראש מה יספיק הטרקטור
לעשות באותו יום והיה לו צד שהוא גם יספיק לפנות ורק לבסוף ראה שלא הספיק באותו