Page 24 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'א גריש ‪ -‬החיפת‬ ‫מתנת‬ ‫כד‬

‫ט"ז) כשיטת רבה שהעיקר זה המעשה‪ ,‬ולכן הרמב"ם‬ ‫התינוק‪ ,‬שרבה פוטר כיון שהעיקר זה המעשה‪ ,‬והרי‬
‫פטר את פורס המצודה אם הוא העלה תינוק בחכתו‪,‬‬ ‫התברר שמעשיו היו עוגן הצלה לתינוק שטבע בים‪,‬‬
‫ואם כן אדרבה משיטת הרמב"ם מוכח שאין זיקה‬ ‫ואילו רבא מחייב וזאת מכיון שהעיקר זה המחשבה‪,‬‬
‫והרי פורס המצודה לא עשה זאת מתוך מטרה‬
‫בין הסוגיא במועד קטן‪ ,‬לסוגיא במנחות‪.‬‬ ‫להציל את התינוק‪ ,‬אלא עיקר מחשבתו היתה לצוד‬
‫דגים‪ ,‬ולכן בכך שהוא הציל במעשיו את התינוק‬
‫שוגג או מזיד‬ ‫אין בזה בכדי לפטור את פורס המצודה מעונש‪ ,‬כי‬

‫והכלי חמדה ביאר בזה ביאור נפלא המבוסס‬ ‫העיקר זה המחשבה ולא המעשה‪.‬‬
‫על מה שכתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות שגגות הלכה ט"ו)‪,‬‬
‫"וכן הפורס מצודה להעלות דגים מן הים בשגגה‬ ‫ומבאר האור זרוע שרבה במועד קטן (דף ב'‬
‫והעלה תינוק עם הדגים‪ ,‬בין ששמע שטבע תינוק‬ ‫עמוד ב') לשיטתו במנחות (דף ס"ד עמוד א') שהעיקר‬
‫בין שלא שמע‪ ,‬הואיל והעלה תינוק הרי זה פטור‬ ‫זה המעשה‪ ,‬ולכן הוא פטר את הפורס אם התברר‬
‫מחטאת‪ ,‬אף על פי שלא היתה כוונתו אלא לצוד‪,‬‬ ‫שמעשיו היו חיוניים להצלת התינוק‪ ,‬ומטעם זה‬
‫מפני שהיה שוגג‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה"‪ ,‬הרי שהרמב"ם‬ ‫הוא גם מדמה את ההשקייה לחרישה‪ ,‬כי רבה‬
‫נימק את הפטור של פורס המצודה מחמת היותו‬ ‫סבור שהעיקר זה המעשה‪ ,‬ושניהם דומים זה לזה‬
‫שוגג‪ ,‬ובאמרי בינה (דיני יום טוב סימן ג') תמה על דברי‬ ‫במעשה שהוא הרפיית הקרקע‪ ,‬אבל שיטת רב יוסף‬
‫הרמב"ם שהרי גם מי שפרס מצודה במזיד יהיה‬ ‫במועד קטן (דף ב' עמוד ב') תואמת את גישתו של‬
‫פטור מעונש‪ ,‬וזאת מאחר והעיקר זה המעשה ולא‬ ‫רבא (במנחות דף ס"ד עמוד א')‪ ,‬והם סבורים שהעיקר זה‬
‫המחשבה‪ ,‬ומדוע נימק הרמב"ם את טעם הפטור‬ ‫המחשבה‪ ,‬ומפני כן רבא לא פטר מעונש את הפורס‬
‫מצודה לצוד דגים בגלל שהתברר שבמעשיו הוא‬
‫מפני שהוא שוגג‪.‬‬ ‫הציל תינוק‪ ,‬ומחמת זאת רב יוסף סבור שהשקייה‬
‫משוייכת למלאכת זורע‪ ,‬כי מטרת שניהם אחת היא‬
‫מזיד ודאי פטור‬
‫לגדל פירות‪.‬‬
‫וביאר בזה החזון איש (מנחות סימן מ"ב ס"ק י"ח)‬
‫שהרמב"ם פירש את הסוגיא במנחות לענין שוגג‬ ‫מסקנת האור זרוע‬
‫מאחר והעושה כן במזיד יהיה פטור גם לפי רבא‪,‬‬
‫כי אין לחייב עונש מיתה על מחשבה בלבד‪ ,‬ומכיון‬ ‫ומאחר ובסוגיא במנחות פסק האור זרוע‬
‫שהתברר שהמעשה היה חיוני להצלת התינוק‪,‬‬ ‫להלכה כרבא שפורס המצודה יהיה חייב כי העיקר‬
‫ממילא לא יתכן לחייב את פורס המצודה מיתה על‬ ‫זה המחשבה‪ ,‬לכן הסיק האור זרוע שלענין השקייה‬
‫ההלכה כרב יוסף שהשקייה משוייכת למלאכת‬
‫מחשבה בלבד‪.‬‬ ‫זורע‪ ,‬כי העיקר זה המחשבה‪ ,‬וסיים האור זרוע שכך‬

‫מזיד ודאי חייב‬ ‫היא גם שיטת הרמב"ם‪.‬‬

‫אבל הגאון רבי מאיר דן פלאצקי זצ"ל (כלי חמדה‬ ‫דברי האור זרוע דברי פלא הם‪ ,‬כי אמנם אמת‬
‫פרשת ויחי ד"ה הן אמת)‪ ,‬והגאון רבי דניאל זק"ש (חמדת‬ ‫שהרמב"ם (פרק ח' מהלכות שבת הלכה ב') פסק כרב יוסף‬
‫דניאל מנחות דף ס"ד עמוד א') ביארו שאכן הרמב"ם פטר‬ ‫שהשקייה משוייכת למלאכת זורע‪ ,‬אך הרי לגבי‬
‫רק את מי שפרס מצודה בשוגג‪ ,‬אבל מי שפרס‬ ‫פורס מצודה פסק הרמב"ם (פרק ב' מהלכות שבת הלכה‬