Page 23 - מתנת משה חלק ה - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫כג‬ ‫משה‬ ‫'א גריש ‪ -‬החיפת‬ ‫מתנת‬

‫המחשבה‪ ,‬לנידון האם השקייה הינה משוייכת‬ ‫"תניא אישה הפרם וה' יסלח לה‪ ,‬במה הכתוב‬
‫למלאכת חורש או למלאכת זורע‪.‬‬ ‫מדבר [הרי אם הבעל הפר לאשה את הנדר אם‬
‫כן מדוע היא זקוקה לסליחה‪ ,‬אלא הפסוק עוסק]‬
‫במועד קטן (דף ב' עמוד ב') נחלקו רבה ורב יוסף‬ ‫באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה [כך‬
‫האם האיסור להשקות בשבת נגזר ממלאכת חורש‬ ‫שלפי האמת היא אינה נזירה‪ ,‬אך] והיא לא ידעה‬
‫או שהינו משוייך למלאכת זורע‪" ,‬אתמר המנכש‬ ‫שהפר לה בעלה‪[ ,‬ובהתאם למחשבתה היא עודנה‬
‫והמשקה מים לזרעים בשבת‪ ,‬משום מאי מתרינן‬ ‫נזירה‪ ,‬ולמרות זאת]‪ ,‬והיתה שותה יין ומטמאה‬
‫ביה [מאחר וכאשר מזהירים את המחלל שבת‬ ‫למתים‪[ ,‬אשה זו זקוקה למחילה למרות שבעלה‬
‫כי הוא צפוי בגין כך לעונש‪ ,‬צריך המתרה להודיע‬ ‫כבר הפר לה את הנדר‪ ,‬וזאת מחמת שהיא שתתה‬
‫לחוטא איזה איסור הוא עובר‪ ,‬לכן דנה הגמרא מה‬ ‫יין למרות שהיא היתה סבורה שהיא עודנה נזירה]‪,‬‬
‫היא סיבת האיסור במשקה מים בשבת]‪ ,‬רבה אמר‬ ‫רבי עקיבא כי הוה מטי להאי פסוקא הוה בכי [רבי‬
‫עקיבא כשהיה מגיע לפסוק זה היה בוכה]‪ ,‬אמר‬
‫משום חורש‪ ,‬רב יוסף אמר משום זורע"‪.‬‬ ‫ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר‬
‫טלה‪ ,‬אמרה תורה צריכה כפרה וסליחה [ומה אשה‬
‫שורש הספק‬ ‫זו שלפי האמת לא חטאה‪ ,‬למרות זאת מאחר ולפי‬
‫מחשבתה שהיא עודנה נזירה היא חטאה ולכן היא‬
‫וכמבואר שם בגמרא‪ ,‬ובתוספת ביאור‬ ‫זקוקה לסליחה וכפרה‪ ,‬כל שכן]‪ ,‬מי שנתכוין לאכול‬
‫בתוספות (ד"ה קא מרפויי ארעא)‪ ,‬שורש הספק האם‬ ‫בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה‬
‫איסור ההשקייה הינו מחמת מלאכת חורש או‬
‫מחמת מלאכת זורע הוא‪ ,‬שבהשקייה יש בה‬ ‫[שהוא זקוק למחילה]"‪.‬‬
‫מימד שהיא דומה לחרישה‪ ,‬ומאידך יש בה צד‬
‫דמיון לזריעה‪ ,‬אם נדון על פי העשיה השקייה‬ ‫מפורש בסוגיא זו שגם מי שחשב שהוא אוכל‬
‫שווה לחרישה‪ ,‬כי שניהם הינם פעולה של הרפיית‬ ‫בשר חזיר ואחר כך התברר שהוא אכל בשר טלה‪,‬‬
‫הקרקע‪ ,‬אך אם נדון על פי המחשבה אזי השקייה‬ ‫למרות זאת הוא זקוק לכפרה על כך שהוא אכל את‬
‫תהיה דומה לזריעה‪ ,‬כי בשניהם המטרה והתכלית‬ ‫הבשר וזאת למרות שהוא היה סבור שהוא אוכל‬
‫זה הצמחת פירות‪ ,‬ובזה נחלקו רבה ורב יוסף‪ ,‬רבה‬ ‫בשר חזיר‪ ,‬ואם כן בהכרח שאף כאשר המעשה‬
‫סבור שהעיקר זה המעשה ולכן הוא משייך את‬ ‫מותר עם זאת אין כל היתר לכתחילה לחשב‬
‫ההשקייה למלאכת החרישה‪ ,‬ואילו רב יוסף סבור‬ ‫מחשבת איסור‪ ,‬ואם כן בהכרח שכל מחלוקתם‬
‫שהעיקר זה המחשבה ולכן הוא סבור שהשקייה‬ ‫של רבה ורבא אינה אלא ביחס להענשה על מעשיו‪,‬‬
‫אבל ודאי שהן לרבה והן לרבא אסור לעשות כן‬
‫הינה תולדת זריעה‪.‬‬
‫לכתחילה‪.‬‬
‫דימוי מילתא למילתא‬
‫וראה בזה באורך בעלה י"ב‪.‬‬
‫האור זרוע (הלכות שבת סימן נ"ד) הוסיף עוד נדבך‬
‫בשורשי המחלוקת בהגדרת מלאכת השקייה‪,‬‬ ‫טעם איסור השקייה‬
‫והוא מדמה את הנידון למחלוקתם של רבה ורבא‬
‫במנחות (דף ס"ד עמוד א') לגבי הרואה תינוק שטובע‬ ‫בעלה י"ג נדון בדברי האור זרוע שקישר את‬
‫בים והוא פרס מצודה להעלות דגים והעלה גם את‬ ‫מחלוקת רבה ורבא האם העיקר זה המעשה או‬