Page 168 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ט ףנע ‪ -‬ספחנ‬ ‫מתנת‬ ‫חסק‬

‫בניסן תשס"ב אירע פיגוע בבית מלון בנתניה‪,‬‬ ‫בתחילה מצדד החזון איש דכיון שאי אפשר‬
‫במלון סמוך התקיים כנס של ערכים ובין המשתתפים‬ ‫להגדיר פעולה זו מסירה להריגה רק הצלה‪ ,‬יש‬
‫היה בחור מישיבת מיר שהתמחה בהגשת עזרה‬ ‫להעדיף הטיית החץ [או הרכב במקרה שלנו]‬
‫ראשונה‪ .‬כששמע את רעש הפיצוצים יצא לשם‬ ‫לעבר היחיד לצורך הצלת הרבים‪ ,‬וחלוק מקרה‬
‫מיד‪ ,‬כדי להציל ככל שיוכל להציל‪ .‬אלא שהוא‬ ‫זה מהמקרה של מסירה לצורך הצלת הרבים‬
‫נכנס למקום האירוע כשהאירוע היה בעיצומו‪ ,‬ואנשי‬ ‫שאסורה‪ ,‬כי שם זו פעולה אכזרית של מסירה‬
‫הבטחון הישראלי היו באמצע קרב עם המחבלים‪,‬‬ ‫להורג ואילו כאן זו פעולת הצלה‪ .‬אלא ששוב הוא‬
‫המחבלים תפסו אותו כבן ערובה‪ ,‬ובטעות חשבו‬ ‫מסתפק בזה‪ ,‬היות וסוף סוף מדובר בפעולת הריגה‬

‫היהודים כי הוא מהמחבלים ופגעו בו למוות‪.‬‬ ‫ולא רק במסירה‪.‬‬

‫ונשאל מרן הגרי"ש זצ"ל מה הדין במקרה שהיה‬ ‫והיינו שהחזון איש לשיטתו שיש לחלק בין‬
‫ברור גם ליהודים כי הוא יהודי‪ ,‬אלא שלא היה אפשר‬ ‫פעולה של הריגה לפעולה של הצלה שאינה רדיפה‬
‫להלחם במחבלים רק ע"י שיהרג הוא עמהם‪ ,‬האם‬ ‫ממש‪ ,‬ומסיבה זו צידד גם כאן לחלק שהטיית החץ‬

‫היה מותר להם לעשות זאת?‬ ‫[או הרכב] אין זה הריגה אלא הצלה‪.‬‬

‫ולאחר שבירר שמדובר במקרה שבכל אופן הוא‬ ‫אולם מצינו למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‬
‫לא היה יכול להנצל מידי המחבלים‪ ,‬הורה שמותר‬ ‫(מנחת שלמה פסחים דף כ"ה) שדן במקרה כזה‬
‫לפגוע בהם אף אם הוא יפגע עמהם‪ ,‬מכיון שזה נחשב‬
‫וכותב‪:‬‬
‫לפעולת הצלה‪.‬‬
‫שמעתי להסתפק בנהג של מכונית שנתקלקלה‪,‬‬
‫ולכאורה ביאור דבריו הם כדבריו של מרן‬ ‫ואם ישאיר אותה בלי שום מעשה אזי תהרוג שלשה‬
‫החזו"א‪ ,‬שמכיון שבעיקרו מדובר בפעולה של‬ ‫אנשים‪ ,‬אך יכול להזיזה בצד ויהרוג רק אחד‪ ,‬אי שרי‬
‫הצלה‪ ,‬יש להעדיף הצלת הרבים על הצלת היחיד‪.‬‬
‫אלא שלכאורה עדיין הכרעתו של הגרי"ש זצ"ל‬ ‫או לאו‪.‬‬
‫אינה מתאימה עם סוף דעתו של החזון איש שנשאר‬
‫בספק אם מותר לעשות כדבר הזה בידים אע"פ‬ ‫ומסתבר דלעשות מעשה אסור‪ ,‬וכן מוכח מדברי‬
‫הרמב"ם הנ"ל שיהרגו כולם ולא ימסרו בידים אחד‬
‫שבעצם היא נחשבת לפעולת הצלה‪.‬‬
‫למיתה‪.‬‬
‫אולם יש חילוק בין המקרים; במקרה של החזון‬
‫איש הטיית החץ לעבר היחיד היא בעצם פעולת‬ ‫ובדבריו מבואר שעשיית מעשה אין להתיר‬
‫הריגה מכוונת כלפיו‪ ,‬אלא שהיות וסיבת הטיית החץ‬ ‫עם חשבונות של יחיד כנגד רבים‪ ,‬והוא דימה זאת‬
‫לשם אינה לשם הריגתו‪ ,‬רק להיפך‪ ,‬לשם הצלת‬ ‫לדין הנ"ל של מסירה לנכרים את היחיד שאסור אף‬
‫הרבים שבצד האחר‪ ,‬לכן דן החזון איש מתחילה‬ ‫במקרה שעל ידי כן יהרגו רבים‪ ,‬והיינו כשיטתו שאין‬
‫להתיר זאת‪ ,‬ושוב נסתפק בדבר מכיון שסוף סוף יש‬ ‫הוא מחלק אם זו פעולה של הריגה או הצלה‪ ,‬רק כל‬

‫כאן הריגה בידים‪.‬‬ ‫שהוא הורג – דינו כמעשה הריגה בידים ואסור‪.‬‬

‫לא כן במקרה של הגרי"ש זצ"ל‪ ,‬גם הריגת‬ ‫מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל נשאל שאלה דומה‬
‫היהודי אינה פעולה של הרג עם כוונה להצלה‪ ,‬אלא‬ ‫(נדפס ב"ישורון" כרך י"ג‪ ,‬שנת תשס"ג)‪:‬‬