Page 169 - ספר מתנת משה חלק ג - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 169
מתנת הגורל משה טסק
של החזו"א ,אלא היא פעולה של הצלה שטמון בה היא אך ורק פעולה של הצלה ע"י הריגת המחבלים,
גם פעולה של הריגה ,ולכן מסתבר שיש כאן מקום אלא שהיות ובכלל אותם מחבלים נמצא גם היהודי,
להקל יותר ,בהצטרף עם הנתון שבלאו הכי הוא ממילא הריגתו נכללת בכלל פעולת ההצלה ,ונמצא
עומד ליהרג ,וזו קולא נוספת על המקרה שדן בו שאין כאן כל מעשה של הריגה .כלומר ,אין זה
פעולה של הריגה עם כוונה של הצלה כמו במקרה
החזו"א.
הצלת הקרון עלה ו'
להבהרת הדברים נוסיף מקרה נוסף ,שבמבט ראשון הוא דומה למקרים הנ"ל ,אך
לאחר העיון נאבחן את החילוק ביניהם:
חוקרים ערכו משאל לחקור יחסי בין-אנוש ,ושאלו
מדגם של אנשים מה לדעתם עלינו לעשות בסיטואציה
כזו :קרון נוסעים ובו נוסעים רבים אבדה דרכה והיא
שועטת לעבר פי תהום אם לא יעצרוה .האפשרות
לעוצרה היא בשני אופנים :א .להטות לעברה רכב חולף
ובו נהג אחד ,שעל ידי התרסקות הרכב [והנהג ,כמובן]
יעצור הקרון משעיטתו לעבר התהום ונוסעי הקרון
יינצלו .ב .להשליך על מסלול הנסיעה של הקרון אדם
כבד רחב-גרם שבהריגתו יציל אף הוא אנשים רבים.
תשובתם של רוב האנשים חילקה בין המקרים ,והם
נטו יותר לחייב את פעולת ההצלה הראשונה ,בעוד
הססו רבות על הפעולה השניה .אולם הבה נטה אזנינו
לשמוע דעת תורה.
לפי דעת תורתינו הקדושה הרי למדנו :אין הורגים נפש מפני נפש! אלא שיש
לדון אם להצלת נפשות רבות אכן דוחים נפש של יחיד ,וכמו שראינו לעיל (עלה ג')
שזו מחלוקת בין רבותינו הפוסקים ,ובמקרה של יירוט המטוס הכריע מרן הגרי"ש