Page 154 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ב גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫דנק‬

‫ברגע זה נתפשט חיוך ציני על פניו של הצרפתי‪,‬‬
‫והוא ענה לישי‪ ,‬אינני יכול להסכים לכך‪ ,‬כי קערה זו‬
‫כבר היתה עילה לממכר מאות חתולים‪ .....‬והיאך אוותר‬

‫על הכנסה מוצלחת כל כך‪.‬‬

‫האם נקרא לזה שהמוכר רימה את ישי ?! לא‪ ,‬ישי הטעה את עצמו‪ ,‬כאשר‬
‫חשב שהוא "מתחכם" כנגד בעלי החתול‪ ,‬אך מעשיו של המוכר לא היו סיבה‬
‫לטעות‪ ,‬לולא ההתחכמות של ישי‪ ,‬ולכן ההטעיה לא מתייחסת למוכר‪ ,‬אלא‬

‫לישי עצמו‪.‬‬

‫ועיין בשולחן ערוך חושן משפט סימן רכ"ז סעיף ט' דביודע ומוחל מחמת סיבה‬
‫כל שהיא אין זה אונאה‪[ ,‬דין זה נלקח מתשובות הרא"ש כלל ק"ב ה' הובא לעיל שריג‬

‫א' עלה ג']‪.‬‬

‫חניה בטוחה‬

‫סיפור נוסף שמביא לאותה מסקנה‪ ,‬ארע בניו‪-‬יורק‬
‫כאשר יהודי מקומי רצה לנסוע מעירו לחודש‪ ,‬וחכך‬
‫בדעתו היכן יוכל להחנות את רכבו לחודש ימים‪ ,‬במחיר‬
‫מוזל‪ ,‬ובמוחו העלה תרגיל מבריק‪ ,‬הוא נכנס לבנק‬
‫מקומי ולוה ‪ $100‬לחודש ימים‪ ,‬והוא שיעבד לבנק‬
‫כמשכון את רכבו‪ ,‬כך שהרכב הועבר לחניון של הבנק‬
‫עד שמיודעינו חזר לעירו‪ ,‬שילם את החוב עם הריבית‪,‬‬

‫ופדה את הרכב‪...‬‬

‫גם במקרה זה לא נוכל לקבוע שבעל הרכב רימה את הבנק‪ ,‬כי לא הוא יזם‬
‫את משכון הרכב‪ ,‬אלא הפקיד בבנק שהלך לפי החוקים והכללים של הבנק‪,‬‬
‫דרש את שיעבוד הרכב‪ ,‬כך שאין להטיל כל דופי במעשיו של היהודי‪ ,‬וכך‬

‫היתה הוראתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בענין זה‪.‬‬