Page 150 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ה נףע ‪' -‬ב גשרי‬ ‫מתנת‬ ‫קנ‬

‫"תא אתה קום התם‪ ,‬ולא תימא ולא מידי‪ ,‬דהא לא‬ ‫שקר ללא דיבורים‬
‫מפקת מפומך שקרא" בקשת הרב מתלמידו אינה‬
‫על עדות שקר‪ ,‬אלא שיבוא ויעמוד בדומיה‪ ,‬ליד‬ ‫לכאורה היה מקום לומר שמאחר ואם נבדוק‬
‫העד המעיד‪ ,‬והבעל דין יסבור שיש לי שתי עדים‪,‬‬ ‫את כל התהליך שבגינו קיבל את הכסף‪ ,‬לא נמצא כל‬
‫ומיראתו שיתפס בקלונו יודה על האמת בטרם‬ ‫דיבור של שקר או תרמית‪ ,‬הן בהחזרת המכונית‪ ,‬והן‬
‫תפתח את פיך‪ ,‬ומחדשת הברייתא‪ ,‬שגם באופן‬ ‫בדיבורים עם החוקר ואנשי המשטרה‪ ,‬והן בתביעת‬
‫כזה אסור לשקר "אפילו הכי אסור משום שנאמר‬
‫הפיצויים‪ ,‬וכל הדיבורים היו אמת לאמיתה‪.‬‬
‫מדבר שקר תרחק"‪.‬‬
‫אלא שמעשיו ופעולותיו ביטאו שקר ותרמית‪,‬‬
‫למדנו מהברייתא הזו ששקר זה לא רק כשאתה‬ ‫כאשר עשה פעולה בכוונה תחילה בכדי לעורר‬
‫מוציא מפיך במפורש דיבור של שקר‪ ,‬אלא גם‬ ‫את החשד עליו‪ ,‬ולגרור בעקבות כך שיעצרו אותו‬
‫כשעל ידי מעשיך או תנועותיך אתה מטעה את‬
‫הסובבים‪ ,‬שמפרשים את מעשיך כביטוי לדבר‬ ‫מעצר שווא‪ ,‬ואז הוא יוכל לתבוע הפיצויים‪.‬‬
‫לא נכון‪ ,‬כגון תלמיד זה שלא נתבקש כלל להוציא‬
‫מפיו שקר‪ ,‬אלא רק לעמוד על ידי העד‪ ,‬כדי שיראה‬ ‫ואם כן עלינו לדון‪ ,‬האם שקר ותרמית זה רק‬
‫כאילו הוא יודע גם כן מהעדות‪ ,‬והולך להעיד‪ ,‬בו‬ ‫כאשר אתה מבטא את השקר באמצעות דיבורך‪,‬‬
‫בזמן שהוא אינו יודע כלל מהדברים‪ ,‬גם זה בכלל‬ ‫או שגם מעשים ופעולות המטעות את האנשים‪,‬‬
‫מדבר שקר תרחק‪ ,‬והלכה זו נפסקה ברמב"ם (פרק‬ ‫ומבטאות שקר ותרמית‪ ,‬גם הם בכלל שקר ותרמית‪.‬‬
‫י"ז מהלכות עדות הלכה ו')‪ ,‬וברמ"א (סימן כ"ח‬
‫להיראות כעד‬
‫סעיף א')‪.‬‬
‫ואפשר להוכיח מגמרא מפורשת במסכת‬
‫ומכאן נלמד גם למקרה שלפנינו‪ ,‬שלמרות‬ ‫שבועות דף ל"א עמוד א' שגם שקר הבא כתוצאה‬
‫שהוא לא הוציא מפיו כל דיבור של שקר‪ ,‬עם זאת‬ ‫ממעשה‪ ,‬אף ללא דיבור הוא בכלל שקר‪ ,‬ונכלל‬
‫מאחר ומעשיו ותנועותיו ביטאו הטעיה‪ ,‬גם זה בכלל‬ ‫באזהרת התורה "מדבר שקר תרחק"‪ ,‬דשם בגמרא‬
‫שקר‪ ,‬והכסף שהרוויח ממעשים כאלו אינו כסף‬ ‫נאמרה הלכה‪" :‬מנין לתלמיד שאמר לו רבו‪ ,‬יודע‬
‫כשר‪ ,‬ואין מן הראוי ליטול ממנו כסף זה לתרומה‬ ‫אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה‪ ,‬מנה‬
‫לישיבה‪ ,‬וכפסיקתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪.‬‬ ‫יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד‪ ,‬מנין‬
‫שלא יצטרף עמו‪ ,‬תלמוד לומר מדבר שקר תרחק"‪,‬‬
‫כפיה לתוספת בנדוניא‬ ‫שואלת הגמרא "האי מדבר שקר תרחק נפקא"‬
‫האם הלכה זו נכללת רק בדין זה של אמירת שקר‪,‬‬
‫אך מדברי הגמרא בכתובות דף נ"ב עמוד ב'‬ ‫"הא ודאי שקורי משקר" הלא יש כאן עדות שקר‪,‬‬
‫נראה דאין סרך איסור להטעות באמצעות פעולה‬ ‫כי הרי התלמיד מעיד על דבר שאינו יודע בעצמו‪,‬‬
‫ללא דיבור‪ ,‬דמסופר שם בגמרא שרב פפא שידך‬ ‫אלא רק מסתמך על אימונו ברבו‪ ,‬וזה ממש עדות‬
‫את בנו עם ביתו של אבא סוראה [שהיה גם חמיו של‬ ‫שקר "ורחמנא אמר לא תענה ברעך עד שקר"‪,‬‬
‫רב פפא]‪ ,‬וכשעלה לביתו של אבא סוראה לסכם‬ ‫"אלא כגון דאמר ליה‪ ,‬ודאי חד סהדי אית לי" אין‬
‫על הנדוניא‪ ,‬הוא ביקש מר' יהודה בר מרימר שיבוא‬ ‫לי אלא עד אחד‪ ,‬ואין בכוונתי שחלילה תצטרף‬
‫להעיד בפיך עדות שקר כדי שיהיו שתי עדים‪ ,‬אלא‬