Page 151 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫אנק‬ ‫משה‬ ‫הנמאנ הקסיע‬ ‫מתנת‬

‫לנדוניא היה זה שקר‪ ,‬אבל כיון שרב פפא לא הוציא‬ ‫עמו‪ ,‬אבל ר' יהודה בר מרימר סירב‪ ,‬וטעמו כיון‬
‫זאת מפיו‪ ,‬אלא רק סיבב שאבא סוראה יטעה בכך‪,‬‬ ‫שהוא סובר שאסור ללחוץ את אבי הכלה בנתינת‬
‫על ידי שרב יהודה בר מרימר שהה במקום‪ ,‬שקר‬ ‫הנדוניא‪ ,‬ואם הוא יבוא ביחד עם רב פפא לביתו‬
‫שאינו בדיבור בפה‪ ,‬אלא רק ביטוי של מעשה אינו‬ ‫של אבא סוראה‪ ,‬זה עלול ללחוץ את אבא סוראה‬
‫להוסיף בנדוניא מפני כבודו של ר' יהודה בר מרימר‪,‬‬
‫בכלל שקר‪.‬‬ ‫רב פפא לא קיבל טענה זו‪ ,‬והוא כפה בדברים את ר'‬
‫יהודה בר מרימר‪ ,‬ולא היה לו מנוס והוא נכנס עם רב‬
‫ונמצא לכאורה שהגמרא בכתובות סותרת‬ ‫פפא לביתו של אבא סוראה‪ ,‬אך במהלך כל המשא‬
‫את הגמרא בשבועות‪ ,‬בנידון זה האם שקר שאיננו‬ ‫ומתן ישב ר' יהודה בר מרימר בצד ושתק‪ ,‬וכוונתו‬
‫באמצעות דיבור‪ ,‬אלא הטעיה כתוצאה ממעשה‬ ‫בשתיקתו היתה למעט את הלחץ מאבא סוראה‪,‬‬
‫ופעולה האם הוי בכלל שקר‪ ,‬ויש לעיין כיצד‬ ‫ברם אבא סוראה פירש את שתיקתו של ר' יהודה‬
‫בר מרימר להיפך‪ ,‬כהקפדה על הסכום הנמוך אותו‬
‫מתישבים הדברים‪.‬‬ ‫הוא מציע‪ ,‬ולכן הוסיף והוסיף בסכום של הנדוניא‬
‫עד שנתן לבנו של רב פפא את כל נכסיו‪ ,‬וכשראה‬
‫שקר זה גם במעשים‬ ‫שעדיין ר' יהודה בר מרימר שותק‪ ,‬שאלו אבא‬
‫סוראה‪ ,‬האם גם עכשיו עדין לא יצאתי ידי חובה?!‬
‫והנראה לבאר בזה‪ ,‬דבודאי שקר זה לא רק‬ ‫אמר לו ר' יהודה בר מרימר‪ ,‬לדעתי גם מה שנתת‬
‫באמצעות דיבור‪ ,‬אלא גם באמצעות מעשים‬ ‫עד עכשיו זה מעבר לראוי‪ ,‬ולא פירשת את שתיקתי‬
‫ותנועות המבטאות את השקר ומטעות את‬ ‫באופן הנכון‪ ,‬אבל כיון שכבר התחייבת‪ ,‬אתה חייב‬
‫הסובבים‪ ,‬וכל זה נכלל באזהרת התורה מדבר שקר‬ ‫לעמוד בדיבורך‪ ,‬ואינך יכול לחזור בך ממה שכבר‬

‫תרחק‪ ,‬וכמו שלמדנו מהגמרא בשבועות‪.‬‬ ‫התחייבת‪.‬‬

‫אך הרי ביארנו בשריג א' שגם באופן שמוציא‬ ‫מדבר שקר תרחק‬
‫מפיו דבר שאינו נכון‪ ,‬לא בהכרח זה בגדר שקר‪,‬‬
‫כי אמת ושקר נמדדים במבחן התוצאה‪ ,‬ולכן יתכן‬ ‫ויש להקשות כיצד רב פפא כפה את ר' יהודה‬
‫שאדם אומר דבר שאינו נכון‪ ,‬ולמרות זאת זה אמת‪,‬‬ ‫בר מרימר להכנס עמו לביתו של אבא סוראה‪,‬‬
‫מעתה נאמר כלל זה גם בשקר המתבטא ממעשים‪,‬‬ ‫מתוך מטרה שכאשר ר' יהודה בר מרימר יישב שם‬
‫שאף בזה יתכן ואדם מבטא באמצעות מעשיו‬ ‫במהלך הדין ודברים‪ ,‬ירצה המחותן להוסיף עוד‬
‫דברים לא נכונים‪ ,‬ובכל אופן בכלל אמת הוא‪ ,‬אם‬ ‫מתוך מחשבה שבזה הוא מקיים את רצונו של ר'‬
‫התכלית והתוצאה היא אמת‪ ,‬כי אפילו שביטוי לא‬ ‫יהודה בר מרימר‪ ,‬בו בזמן שרב פפא יודע שההפך‬
‫נכון על ידי מעשה ופעולה זה שקר‪ ,‬אבל אם במבחן‬ ‫הוא הנכון‪ ,‬ור' יהודה בר מרימר מתנגד לצעד זה‪,‬‬

‫התוצאה זה נכון‪ ,‬זה אמת‪.‬‬ ‫להלחיץ את אבי הבת להוסיף על הנדוניא‪.‬‬

‫וכשנבין כלל זה לאשורו‪ ,‬נבין אל נכון את‬ ‫ולכאורה המובן הוא‪ ,‬דודאי לו רב פפא היה‬
‫מעשיו של רב פפא בשידוכי בנו‪ ,‬דאף שרב יהודה‬ ‫אומר בפיו שר' יהודה בר מרימר מרוצה מההוספה‬
‫בר מרימר סבר שאסור ללחוץ את אבי הבת במתן‬
‫הנדוניא‪ ,‬אך במעשיו ביטא היפך זה‪ ,‬אבל עליו אין‬
‫לנו כל טענה כי הרי הוא כלל לא רצה להכנס לביתו‬