Page 73 - מתנת משה חלק ד - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת הלצהה משה עג‬

‫אמרה אשת ראובן לשמעון; אל תקח את הסוס כי בעלי‬
‫צריך ג"כ לרכוב עליו עבור עסק אחד‪ ,‬אמר לה שמעון‬
‫כמה הוא ירויח בעסק ‪ -‬י' ליטרין? אני ישלם לו את‬

‫הפסדו‪ ,‬ולקח את הסוס ונאנס אח"כ בדרך‪ ,‬מה דינו?‬

‫השאלה היא‪ :‬האם דינו כגזלן כדין שואל שלא מדעת‪ ,‬או שדינו ככל שוכר‬
‫שפטור באונסין‪.‬‬

‫חובו של שמעון‪.‬‬ ‫ופסק הרמ"א [בשם תרומת הדשן] ששמעון‬
‫פטור לשלם לראובן את סוסו כדין שוכר שפטור‬
‫ומתרץ הסמ"ע בסימן ש''ח שגם הרמ"א מודה‬ ‫באונס‪ ,‬ואינו נחשב שואל שלא מדעת היות והיה‬
‫שכל זמן שבעל היין לא מגלה דעתו שאכפת‬ ‫מותר לו לקחת את הסוס‪ ,‬כמו שמצינו במקרה של‬
‫לו משפיכת היין‪ ,‬אין זה נחשב לנזק‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫חבית יין וחבית דבש שהיה תנאי בית דין להפסיד‬
‫שמסרב לשפוך את היין על אף התחייבות בעל‬
‫הדבש‪ ,‬אז נאמר הדין שאי אפשר לכופו על כך‬ ‫את היין להצלת הדבש‪.‬‬
‫היות והוא מקפיד על יינו‪ .‬ולכן במקרה של בעל‬
‫הסוס שעומד להשכרה‪ ,‬לא היתה כאן קפידא‬ ‫וקשה שהרי כפי שראינו בעלה א' פוסק‬
‫כזו מכיון ששמעון התחייב לשלם לו כל הפסדיו‪,‬‬ ‫הרמ"א בסימן רס"ד סעיף ה' לגבי הדין של הכדים‬
‫ומכיון שכך אין זה נחשב שואל שלא מדעת רק‬ ‫שיש חולק ואין חיוב על בעל היין לשפוך את יינו‬
‫לשוכר כיון שזה נחשב ברשות על ידי חיוב הצלת‬ ‫להצלת הדבש‪ ,‬ורק אם הבעלים נמצא כאן ומתנה‬
‫ממון חבירו המוטל על ראובן כל זמן שאינו מביע‬ ‫עמו שישלם לו ובהסכמת בעל היין בלבד‪ ,‬ואין זה‬
‫שייך להשבת אבידה‪ ,‬ואם כן למה פסק כאן הרמ"א‬
‫התנגדות לכך‪.‬‬ ‫שבעל הסוס דינו שחייב ליתן את הסוס להצלת‬

‫עלה ג'‬

‫להציל מהפשרנית‬

‫גברת ה'‪ ,‬מהפשרניים‪ ,‬הסתכסכה עם בנה‬
‫ש"התחזק"‪ ,‬וכתבה צוואה חילונית (דהיינו שלא כתוב‬
‫בה שזה יחול מחיים‪ ,‬רק לאחר מיתה) ובה היא מנשלת‬
‫את בנה מכל הירושה‪ ,‬גם מהכסף הקיים‪ ,‬שזה כולל את‬
‫הכסף שהאבא השאיר אחריו‪ ,‬וגם ממה שעתיד להגיע‪.‬‬