Page 96 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד ףנע ‪ -‬ז"י גירש‬ ‫מתנת‬ ‫צו‬

‫תוכנה זו לחדור למחשבים אלו משמע לכאורה‬ ‫במיתה רעה יותר מן החרב‪ ,‬ואין החרב גורם הרציחה‬
‫שהטענה צודקת ודלא כדברינו‪.‬‬ ‫ואין על העושו חטא‪ .‬עד כאן לשונו‪.‬‬

‫אולם החילוק פשוט‪ ,‬חרב בכל מקרה זה כלי‬ ‫ומבואר בדבריו שנשי למך טענו כדברינו‬
‫הרג ומשחית‪ ,‬אלא שטענת למך היתה שגם בלא‬ ‫לעיל שהיות ועל ידי המצאתו בא חרב לעולם הרי‬
‫חרב אפשר להרוג‪ ,‬מה‪-‬שאין‪-‬כן השימוש בתוכנה‬ ‫שאשמת החרב עליו בכל מה שישתמשו אחריו‬
‫שהמציא מיכאל יכולה לשמש גם לדברים חיוביים‬ ‫בחרב לרעה‪ ,‬ותשובתו של למך היתה‪ ,‬שמכיון‬
‫בהחלט‪ ,‬ואין זה כמו חרב‪ ,‬ולכן מסתבר כדברינו‬ ‫שאפשר להרוג גם באופנים אחרים שלא על ידי‬
‫לעיל שמכיון שכן אין בפיתוח תוכנה זו איסור‪ .‬ורק‬ ‫חרב לכן אין אשמת החרב עליו‪ ,‬ולכאורה משמע‬
‫בדימוי לדינמית שהמציא נובל יש לדון לפי זה‪,‬‬ ‫מזה שלולא טענה זו היתה טענת נשותיו באמת‬
‫צודקת‪ ,‬ואם כן במקרה שלנו היות ואי אפשר בלא‬
‫וצריך עיון‪.‬‬

‫האם הוא עשה איסור במכירת התוכנה לחוקר?‬

‫דהוא הדין דכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס‬ ‫לכאורה אם הוא ידע על כוונות הזדון של המוכר‬
‫יין לנזיר דמסתמא למישתי קא מבעייא ליה‪ ,‬כיון‬ ‫יעבור על מסייע בידי עוברי עבירה‪ ,‬ויתכן שיעבור‬
‫דכולי עלמא חמרא קא שתו ושמא שכח נזירותו‪,‬‬ ‫גם על "לפני עור לא תתן מכשול"‪ ,‬שכן מבואר‬
‫אבל ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר או שום‬ ‫בגמ' מסכת ע"ז דף ו' עמוד ב' מניין שלא יושיט‬
‫איסור אין לחושדו מלהושיט לו‪ ,‬אבל אם ידוע לו‬ ‫אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל "ולפני‬
‫שרוצה לאכלו אסור להושיט לו אפילו שהוא שלו"‪.‬‬ ‫עוור לא תתן מכשול"‪ ,‬ובתוס' שם ד"ה מניין "נראה‬

‫ב‪ .‬החוקר והמשתמש‬
‫האם החוקר עשה איסור בעצם כניסתו למחשב אחר‪ ,‬או לכל הפחות‬

‫במכירת הידע לחברה המתחרה? והאם המשתמש עובר איסור בשימושו?‬
‫האפשרויות‪:‬‬

‫א‪ .‬האם החוקר עובר על איסור גזילה ומזיק ממון חבירו?‬
‫ב‪ .‬האם יש כאן איסור השגת גבול ויורד לאומנות חבירו?‬

‫ג‪ .‬האם יש איסור בגילוי סודות מסחריים?‬
‫ד‪ .‬האם המשתמש חייב מדין נהנה?‬

‫‪ -‬אך תחילה עלינו לדון בגדר הבעלות הממונית של יצירה רוחנית או כל דבר‬
‫אחר שאין בו ממשות של חומר‪ ,‬וכפי שנרחיב מעט את הדברים‪:‬‬