Page 434 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 434

‫משה‬  ‫'ו ףנע ‪' -‬ח גשרי‬                           ‫מתנת‬  ‫קעח‬

‫אך מכיוון שהרווחים אינם קצובים מראש אלא‬         ‫דברי התוספות בבא קמא שכתבו הצעה להלואה‬
‫תלויים בהיקף הרווחים של העיסקא ויתכן וירוויח‬    ‫בריבית בדרך היתר‪[ ,‬ודבריהם הובאו בארוכה‬
‫הרבה‪ ,‬אך גם יתכן וירוויח מעט או שכלל לא ירוויח‬  ‫בעלה ה']‪ ,‬אבל מאחר ודברי התוספות נסובו על‬
‫ואדרבה יהיה לו הפסדים‪ ,‬ואם כן אין זה תחליף‬      ‫ריבית שאיסורה רק מדרבנן לכן התרומת הדשן‬
‫להלואה בריבית ששם הרווחים קצובים ומובטחים‬       ‫חשש להתיר זאת גם בהלואה מוחלטת שאיסור‬
‫מראש‪ ,‬ולכן ובכדי לפתור בעיה זו הגה המהר"ם‬       ‫הריבית בה הינו מהתורה‪ ,‬ולא התיר לעשות זאת‬
‫רעיון שתכליתו הינו להפוך את הרווחים ליציבים‬     ‫אלא רק באופנים שבהם הריבית איננה אסורה‬
‫וקבועים מראש וזאת למרות שההתחייבות היא‬          ‫מהתורה‪ ,‬וכגון בעיסקא שהריבית שם אינה קצובה‬
‫לרווחים התלויים בהיקף הרווחים‪ ,‬הא כיצד? זאת‬     ‫מראש אלא תלויה בהיקף הרווחים של הלווה‪,‬‬
‫על ידי שהם יקצבו מראש סכום שכנראה אותו‬          ‫אך מחמת מיגבלה זאת שוב אין היתר זה מהוה‬
‫ירוויח הלווה‪ ,‬וכל עוד הרב והש"ץ לא העידו אחרת‬   ‫כתחליף להלואה בריבית ששם ריווחי המלווה‬
‫לא יהיה נאמן הלווה לומר שהרוויח פחות וממילא‬     ‫קצובים וברורים מראש בשונה מעיסקא ששם‬
‫יצטרך לשלם את הסכום שנקצב מראש‪ ,‬ומאחר‬
‫והסיכויים שהם יצליחו להעיד על כך הם קלושים‪,‬‬           ‫הרווח תלוי בהיקף הרווחים של ההעיסקה‪.‬‬
‫ממילא המלווה כמעט מובטח על הסכום הקצוב‬
‫כרווח‪ ,‬ובאמצעות תוספת זו שהוסיף מהר"ם על‬        ‫ולכן המהר"ם מקרקא בתקנתו הראשונה [הובא‬
‫הצעתו של התרומת הדשן חזרה להיות הצעתו של‬        ‫בעלה ז'] השתמש בהצעה של התרומת הדשן‬
‫התרומת הדשן דומה לתוצאה של הלואה בריבית‪,‬‬        ‫להגביל את נאמנות הלווה‪ ,‬אך לא בהלואה גמורה‬
                                                ‫כי הרי למסקנת התרומת הדשן לא ניתן להשתמש‬
          ‫כי הרי גם כאן הרווחים קצובים מראש‪.‬‬    ‫עם הצעתו באופן שאיסור הריבית הוא מהתורה‪,‬‬
                                                ‫ואם הרווחים קצובים מראש הרי איסור הריבית‬
‫אבל גדולי דורו ובראשם 'בעל הלבושים'‬             ‫בזה הוא מהתורה‪ ,‬ולכן המהר"ם תיקן זאת במעות‬
‫הסתייגו מהיתר זה כי הם סבורים שלא התיר‬          ‫הנלקחים בתורת עיסקא שכמו שהארכנו בזה‬
‫התרומת הדשן להגביל את הנאמנות אלא רק על‬         ‫[בעלה א'] הדין בזה הוא שהנותן והמקבל מתחלקים‬
‫הקרן ולא על הרווחים‪ ,‬ושוב חזרנו למצב שאי‬        ‫ברווחים ככל שותפים בעסק שיד השותפים שווה‬
‫אפשר לקבוע מראש סכום קצוב לרווחים וממילא‬        ‫בזה הן לטב והן למוטב‪ ,‬אך מכיוון שהרווחים אינם‬
‫אין בזה את היתרונות של הלואה בריבית‪ ,‬ולכן‬       ‫קצובים מראש אלא תלויים בהיקף הרווחים של‬
‫המהר"ם שינה את היתרו ותיקן שאמנם על הקרן‬        ‫העיסקה לכן אין כאן כלל שייכות לאיסור ריבית‬
‫יהיה למקבל מוגבלות בנאמנות והוא לא יהיה‬         ‫מהתורה‪ ,‬אלא גם אם יהיה כאן מכשול של ריבית‬
‫נאמן לומר שהפסיד את הקרן אלא באמצעות שני‬        ‫האיסור לא יהיה אלא מדרבנן‪ ,‬ובאופן כזה שאין‬
‫עדים‪ ,‬אך על הרווחים שכפי הכרעת גדולי דורו‬       ‫חשש לאיסור ריבית מהתורה אלא רק לחשש‬
‫לא ניתן להגביל בהם את הנאמנות של המקבל לכן‬      ‫איסור ריבית האסור מדרבנן בזה התיר התרומת‬
‫תיקן מהר"ם שהמקבל יצטרך להישבע שבועה‬            ‫הדשן להשתמש עם הצעתו ולהגביל את נאמנותו‬
‫חמורה בכדי להיות נאמן על היקף הרווחים והוא‬      ‫של הלווה שלא יהיו נאמנים על הרווח או ההפסד‬
‫יהיה רשאי לפדות את חיוב השבועה על ידי סכום‬
                                                                               ‫רק הרב והש"ץ‪.‬‬
   429   430   431   432   433   434   435   436   437   438   439