Page 253 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫מתנת נספח משה גנר‬

‫ובאמת הקצות החושן בסימן שס"ג סעיף‪-‬קטן‬ ‫אמנם מצינו בכמה מקומות בש"ס את המושג‬
‫ז' הקשה על מה שמבואר בשולחן ערוך שם סעיף‬ ‫שמשלמים "דמי בשר בזול" (בבא קמא דף קי"ב‬
‫י' (שהובא בתחילת דברינו) שהשוכר מחבירו דירה‬ ‫עמוד א'‪ ,‬בבא מציעא דף מ"ב עמוד ב'‪ ,‬בבא בתרא‬
‫בזול ולבסוף התברר שהוא לא היה הבעלים של‬ ‫דף קמ"ו עמוד ב')‪ ,‬והיינו במקרים שאדם נהנה שלא‬
‫הדירה שצריך לשלם לבעלים את כל השווי של‬ ‫מידיעתו מממון חבירו שאילו היה יודע שאין זה‬
‫השכירות‪ ,‬ותמה הקצות החושן למה לא ישלם‬ ‫שלו לא היה נהנה ולכן אי אפשר לחייבו מחיר מלא‬
‫כשיעור הזול וכמו הדין המבואר בגמרא בבא קמא‬ ‫על הנאתו‪ ,‬ורש"י והרשב"ם שם מפרשים שתשלום‬
‫(דף קי"ב עמוד א') אמר רבא הניח להם אביהם‬ ‫זה של "בשר בזול" הוא שני שליש מהמחיר‪ ,‬ויש‬
‫[ליתומים] פרה כסבורים של אביהם היא וטבחוה‬ ‫מפרשים שזה אומדנא של חז"ל שאדם מוכן לשלם‬
‫ואכלוה משלמין דמי בשר בזול‪ ,‬והטעם מבואר‬ ‫בכל מקרה על הנאה שני שליש ממחירה‪ ,‬ואם כן‬
‫ברש"י שם משום שאומרים אילו היינו יודעים שאין‬ ‫לכאורה מצינו תשלום על הנאה לא לפי מחירה‬
‫זו פרת אבינו לא היינו אוכלים בשר ולכן משלמים‬
‫שני שליש שזהו השיעור של דמי בשר בזול‪ ,‬וגם‬ ‫בשוק רק לפי שומת הנאת האדם‪.‬‬
‫כאן יאמר השוכר אילו הייתי יודע שצריך לשלם‬
‫דמים מרובים לא הייתי נכנס לדור בדירה זו‪ ,‬ונשאר‬ ‫אולם באמת נראה שאין כזה שומא‪ ,‬וגם שיעור‬
‫בקושיא על השלוחן ערוך‪ ,‬ועיין שם בנתיבות‬ ‫שומת דמי בשר בזול אין זה שומא שכך היה בודאי‬
‫מוכן לשלם על ההנאה אלא הוא שווי של חפץ בזול‪,‬‬
‫המשפט מה שכתב‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לכל חפץ יש את מחיר השוק שלו שהוא‬
‫כלול גם מרווחים‪ ,‬ויש את מחיר ערכו האמיתי‬
‫ויש לתמוה לכאורה על תמיהתו של הקצות‬ ‫ללא רווחים‪ ,‬ושיערו חז"ל כי הרווחים מסתכמים‬
‫החושן‪ ,‬הרי להלכה נפסק בשולחן ערוך כשיטת‬ ‫בשליש‪ ,‬ולכן אדם שבא מדעתו ונוטל מחבירו דבר‬
‫הרי"ף הנ"ל שזה לא נהנה וזה חסר חייב לשלם‪ ,‬אם‬ ‫שלו ‪ -‬הוא מחוייב לתת לו תשלום מלא של החפץ‬
‫כן החיוב תמיד הוא על החסרון ולא על ההנאה‪,‬‬ ‫כולל הרווחים‪ ,‬אולם מי שבטעות נטל חפץ מחבירו‬
‫ורק ביתומים שהם אנוסים ואי אפשר לחייבם על‬ ‫בסוברו שהוא שלו‪ ,‬מאחר וטענתו עמו שלא היה‬
‫החסרון של בעל הפרה לכן משלמים שני שליש‪,‬‬ ‫אוכל כלל אילו היה יודע האמת‪ ,‬אי אפשר לחייבו‬
‫אבל שוכר זה שאינו אנוס אלא שוגג למה לא‬ ‫על הנאתו את כל שווי החפץ‪ ,‬ולכן במקרה כזה עליו‬
‫ישלם את כל החסרון‪ .‬ואכן כך תירץ הקהילות‬ ‫לשלם את שווי ההנאה כפי ערכה האמיתי דהיינו‬
‫יעקב (בבא קמא סימן י"ח) את קושיית הקצות‬
‫על השולחן ערוך‪ ,‬אבל צריך להבין למה הקצות‬ ‫שני שליש‪.‬‬

‫הקשה כן‪.‬‬ ‫ולפי זה לא מצינו ששמין את ההנאה לפי שומת‬
‫הנאת האדם הנהנה רק לפי מחירה האמיתי‪ ,‬רק‬
‫אבל דברי הקצות החושן נכונים בטעמם‪ ,‬כי לא‬ ‫שלפעמים שמים לא לפי מחירה בשוק אלא לפי‬
‫מצינו שישלם בזול רק מי שנהנה בטעות‪ ,‬שבמקרה‬ ‫שווייה האמיתי ללא רווחים‪ ,‬ואם כן אין לכאורה‬
‫כזה אומרים שלכל הפחות ישלם את שווייה‬ ‫נפקא מינה בחקירה הנ"ל‪ .‬רק עלינו לברר מתי‬
‫האמיתי של ההנאה ללא רווחים‪ ,‬אבל מי שבידיעה‬ ‫משלם כשווי הזול ומתי כשיעור היוקר‪ ,‬ולמה לא‬
‫אכל או נכנס לדירת חבירו‪ ,‬בודאי שעליו לשלם את‬ ‫נאמר גם בזה נהנה ושזה חסר שישלם כשער הזול‪.‬‬