Page 108 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫משה‬ ‫'ד ףנע ‪ -‬ח"י גירש‬ ‫מתנת‬ ‫קח‬

‫אולם מדברי הנתיבות נראה שאין זה דין דוקא‬ ‫במקרה כזה אינו חייב‪ ,‬אבל אם הוא מדין ערב בכל‬
‫בשואל‪ ,‬אלא מאחר שסכמו שישלח לו ממילא‬ ‫מקרה הוא חייב‪.‬‬
‫נעשה השליח שלו‪ ,‬ולכן גם אם ההנאה שוה‬
‫שלניהם מכל מקום הוא שליח של יהודה וממילא‬ ‫ובמקרה שלנו יש לדון‪ ,‬כי אם זה דומה למקרה‬
‫נחשב כאילו יהודה קיבל את היהלומים ואם כן הוא‬ ‫של המשנה‪ ,‬הרי מר קר הוא שלוחו של יהודה‪,‬‬
‫ואם כן לכאורה ודאי שיהודה חייב באחריותם של‬
‫חייב בנזק על אף שאין דינו כשואל‪.‬‬ ‫היהלומים‪ .‬אולם מיודעינו מר קר הרי אינו בן‪-‬ברית‪,‬‬
‫וממילא אינו יכול להעשות שליח כדי שיתחייב‬
‫אלא שכאמור מר קר הנכרי איננו יכול להעשות‬
‫שלוחו של יהודה‪ ,‬וממילא יש לחייב את יהודה רק‬ ‫יהודה על ידי לקיחתו את היהלומים‪.‬‬
‫מדין ערב‪ ,‬ומעתה יש לנו לדון אם זה שייך גם כאן‪.‬‬
‫ולכאורה כאן שייכת סברת בני הרב דוד ירמיהו‬ ‫וכמו כן טען בני הרב דוד ירמיהו שליט"א שזה‬
‫שליט"א הנ"ל‪ ,‬שדין ערב הוא רק כאשר אדם מוציא‬ ‫לא דומה למקרה של המשנה‪ ,‬היות ובמשנה מדובר‬
‫הוצאות על פיו ובציוויו‪ ,‬וכאן זו עיסקה משותפת‬ ‫בשואל שכל ההנאה היא שלו‪ ,‬כלומר שזה רק ריוח‬
‫לשניהם‪ ,‬ואמנם כאשר תגיע הסחורה לידו של‬ ‫שלו מהשאלה‪ ,‬ולכן השליח הוא שלו‪ ,‬אבל פה מר‬
‫יהודה ממילא הוא נעשה כשומר עליהם‪ ,‬אך כל זמן‬ ‫קר הוא שליח של שניהם מכיון שלשמואל המוכר‬
‫שלא בא לידיו צריך עיון אם אפשר לחייבו על עצם‬ ‫יש אינטרס שימכר כמו לקונה שרוצה להרויח‪ ,‬ולכן‬
‫זה לא דומה למקרה של המשנה‪ ,‬ולדבריו חיוב הנזק‬
‫ההחלטה לשלוח שוב את היהלומים‪.‬‬
‫הוא חצי חצי‪.‬‬

‫עלה ב'‬

‫הפתק‬

‫אצלו‪ ,‬ועל כך אין ויכוח בין הצדדים‪ ,‬שהם חזרו‬ ‫אולם יש פה נתון נוסף ‪ -‬והוא הפתק‪ ,‬שכל זמן‬
‫לבעליהם ונשלחו שוב אל יהודה‪ ,‬וכל הספק הוא‬ ‫שלא החזירו שמואל העיסקא הקודמת ממשיכה‬
‫על הזמן שבינתיים באחריות מי הם נמצאים‪ ,‬אם כן‬ ‫לכאורה‪ .‬אך נראה שאין בפתקה כלום כדי לחייבו‪,‬‬
‫כי הפתקה היא בעצם רק מהוה ראיה שהיהלומים‬
‫הפתק אינו מעלה ולא מוריד כלום בשאלה זו‪.‬‬