Page 108 - ספר מתנת משה כרך ב - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 108
משה 'ד ףנע -ח"י גירש מתנת קח
אולם מדברי הנתיבות נראה שאין זה דין דוקא במקרה כזה אינו חייב ,אבל אם הוא מדין ערב בכל
בשואל ,אלא מאחר שסכמו שישלח לו ממילא מקרה הוא חייב.
נעשה השליח שלו ,ולכן גם אם ההנאה שוה
שלניהם מכל מקום הוא שליח של יהודה וממילא ובמקרה שלנו יש לדון ,כי אם זה דומה למקרה
נחשב כאילו יהודה קיבל את היהלומים ואם כן הוא של המשנה ,הרי מר קר הוא שלוחו של יהודה,
ואם כן לכאורה ודאי שיהודה חייב באחריותם של
חייב בנזק על אף שאין דינו כשואל. היהלומים .אולם מיודעינו מר קר הרי אינו בן-ברית,
וממילא אינו יכול להעשות שליח כדי שיתחייב
אלא שכאמור מר קר הנכרי איננו יכול להעשות
שלוחו של יהודה ,וממילא יש לחייב את יהודה רק יהודה על ידי לקיחתו את היהלומים.
מדין ערב ,ומעתה יש לנו לדון אם זה שייך גם כאן.
ולכאורה כאן שייכת סברת בני הרב דוד ירמיהו וכמו כן טען בני הרב דוד ירמיהו שליט"א שזה
שליט"א הנ"ל ,שדין ערב הוא רק כאשר אדם מוציא לא דומה למקרה של המשנה ,היות ובמשנה מדובר
הוצאות על פיו ובציוויו ,וכאן זו עיסקה משותפת בשואל שכל ההנאה היא שלו ,כלומר שזה רק ריוח
לשניהם ,ואמנם כאשר תגיע הסחורה לידו של שלו מהשאלה ,ולכן השליח הוא שלו ,אבל פה מר
יהודה ממילא הוא נעשה כשומר עליהם ,אך כל זמן קר הוא שליח של שניהם מכיון שלשמואל המוכר
שלא בא לידיו צריך עיון אם אפשר לחייבו על עצם יש אינטרס שימכר כמו לקונה שרוצה להרויח ,ולכן
זה לא דומה למקרה של המשנה ,ולדבריו חיוב הנזק
ההחלטה לשלוח שוב את היהלומים.
הוא חצי חצי.
עלה ב'
הפתק
אצלו ,ועל כך אין ויכוח בין הצדדים ,שהם חזרו אולם יש פה נתון נוסף -והוא הפתק ,שכל זמן
לבעליהם ונשלחו שוב אל יהודה ,וכל הספק הוא שלא החזירו שמואל העיסקא הקודמת ממשיכה
על הזמן שבינתיים באחריות מי הם נמצאים ,אם כן לכאורה .אך נראה שאין בפתקה כלום כדי לחייבו,
כי הפתקה היא בעצם רק מהוה ראיה שהיהלומים
הפתק אינו מעלה ולא מוריד כלום בשאלה זו.