Page 110 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי
P. 110
קי מתנת 'ב נףע משה
להלן בקונטרס שכירות פועלים שזה נחשב כסף אך גם במשתרשי ליה שיש על כך חיוב
בעין ,וכמבואר לגבי אם אמרה לו רקוד לפני ואקדש ממון גם בזה לא חסר ,נראה שעדיין זה רק בגדר
לך בזה כמבואר בשריג א' עלה ג' עיין שם] .וידידי תשלום על הנאה ולא יותר ,דהנה שמעתי שהגר"י
הגר"ח חבקין שליט"א אמר שהרי בכל משתרשי זלושינסקי שליט"א שאל בשיעור על הדין המבואר
ליה יש חסרון של אינו ברשותו ואם כן אי אפשר בגמרא בקידושין דף ו' ע"ב שהמקדש במלוה אינה
מקודשת מכיון שמלוה להוצאה נתנה ,והרי בזה
לעשות קנין בדבר שאינו ברשותו. שמחל לה על חובה שהיה אצלה בגדר משתרשי
ובנוגע לרווחים שהיו על ידי השימוש בהסעה - [שנתרבה בכך ממונה] נמצא שקבלה ממון.
לאור דברי הגר"ש טנא זצ"ל הנ"ל שגם אם אבל החילוק ברור ,מפני שכל מה שמצינו חיוב
מחייבים בזה נהנה וזה לא חסר במקרה שמשתרשי על משתרשי ליה [עיין לעיל שריג א' ענף א'] זהו רק
ליה ,אבל זה תלוי אם היתה רשות על כך מבעל סיבה לחיוב על הריוח שיש לו מזה ,אולם וכי זה נהיה
הממון ,כי אם האבא של יוסף אכן היה מסכים שייך למהנה?! הלא זה ודאי נשאר ממון שלו אלא
להשתתפותו של יהודה בנסיעה ,אז לא היו לו חלק שהוא מחוייב לשלם על ריבוי הממון למי ששייך לו
ברווחים ,אולם הרי הוא לא הסכים לכך ,ונמצא הממון ממנו קבל את הנאתו ברווחים .ולכן גם אם
שאם אמנם אין לו זכות תביעה על עצם השימוש הוא מוחל לאשה את חובה ונמצא שהרויחה ממון,
במקום שבהסעה כדין זה נהנה וזה לא חסר ,אולם אולם היא לא קבלה מאומה מזה ,כי זה היה ונשאר
מכיון שהשימוש במקום נעשה שלא ברשות ,הרי ממונה ,ורק הוא פטר אותה מלשלם לו על כך ,ודבר
שהרווחים שיש מכך שייכים חלקית לבעל הממון זה לא נקרא נתינת ממון כדי לקדש בו את האשה.
ואכן יש לו חלק באותם פיצויים הנובעים מהתשלום [אולם לגבי שכר שכיר שיכול לקדש בו אשה ,עיין
הקבוע שלו להסעה.
