Page 107 - ספר מתנת משה כרך א - הרב יצחק מנחם קרלינסקי

‫קז‬ ‫משה‬ ‫הרכשו האנה‬ ‫מתנת‬

‫בזה הוא היה יכול למנוע משמעון להשתמש בזה‬ ‫שגם כאן יכפו אותו‪ ,‬ואולי יש לחלק שכאן שלא‬
‫כל זמן שלא משלם לו את חלקו באותיות‪ .‬אולם‬ ‫היה שותף בתחילה בחלק זה גם הרמב"ם מודה‬
‫לאחר שכבר השתמש שמעון באותיות והדפיס את‬ ‫שלא כופין‪ .‬אולם הרא"ש חולק על הרמב"ם וסובר‬
‫שבכל מקרה אין כופין אותו רק צריך הלה להעלות‬
‫הש"ס‪ ,‬דינו ככל זה נהנה וזה לא חסר שפטור‪.‬‬ ‫לו דמים שיסכים לכך‪ ,‬וכן פסק שם הרמ"א‪ ,‬ולפי"ז‬
‫פשוט גם במקרה של הגנות שאין כופין את העליון‬
‫אך לבסוף מסיק הנודע ביהודה שמכיון שזה‬ ‫שלא יקלקל את המעין‪ ,‬ויכול לתבוע את חלקו‬
‫גורם לראובן המחבר חסרון בכך שעל ידי זה‬
‫ששמעון הדפיס ש"ס אחר לא יקנו ממנו את הש"ס‬ ‫מהתחתון על אף שאיננו חייב לו‪.‬‬
‫שלו‪ ,‬לכן דינו ככל זה נהנה וזה חסר שמחוייב לשלם‬
‫ומה שכתבו התוספות בבבא קמא דף כ'‪( :‬ד"ה‬
‫את כל הנאתו‪.‬‬ ‫הא איתהנית) דאף שקיימא לן זה נהנה וזה לא חסר‬
‫פטור‪ ,‬מכל מקום אינו יכול לכופו מלכתחילה ליתן‬
‫למדנו מדברי הנודע ביהודה שגם בדברים‬ ‫לו לדור בביתו‪ ,‬כותב הנודע ביהודה שלפי פשוטו גם‬
‫שנאמר עליהם הדין של זה נהנה וזה לא חסר‪,‬‬ ‫הרמב"ם מודה לזה שרק אם כבר גר שם אי אפשר‬
‫שהדין להלכה הוא שהנהנה פטור‪ ,‬מכל מקום זהו‬ ‫לתבוע אותו לאחר מכן כי זה לא חסר‪ ,‬אבל לחייב‬
‫רק לאחר שכבר נהנה מהדבר‪ ,‬אולם לחייב את בעל‬ ‫אותו מלכתחילה לתת לו לדור שם פשוט שאי‬
‫הממון להשתמש בממונו וליהנות מזה בעל כרחו –‬ ‫אפשר‪ .‬ואח"כ מביא שמהמרדכי משמע שרק דבר‬
‫זה לא אומרים‪ ,‬ואין זה נחשב בכלל הדין של "כופין‬ ‫כזה שיכול היה להרויח עליו כסף אם היה רוצה‪ ,‬רק‬
‫על מידת סדום"‪ .‬אך אם השתמש ונהנה אף ללא‬ ‫בזה אי אפשר לכופו לכתחילה‪ ,‬ומשמע שדברים‬
‫רשותו של בעל הממון הוא פטור כדין זה נהנה וזה‬ ‫אחרים שאינו יכול להרויח עליהם כסף אפשר גם‬
‫לא חסר‪ .‬אמנם אם הנהנה גרם לבעלים הוצאות או‬ ‫לכופו על זה מלכתחילה‪ ,‬אולם כל זה רק להרמב"ם‬
‫הנ"ל אבל להרא"ש שהרמ"א פסק כמותו ודאי שאי‬
‫חסרון – הוא מתחייב לשלם על כל ההנאה‪.‬‬ ‫אפשר לכופו לכתחילה לתת לשני דבר שלו‪ ,‬אע"פ‬
‫שאינו חסר בזה מאומה‪ ,‬ויכול לומר לו שאם לא‬
‫וההבנה בזה היא‪ :‬שכל הדין של זה נהנה וזה‬ ‫ישלם לו חלקו בהוצאות כריית המעיין הוא יקלקל‬
‫לא חסר שפטור‪ ,‬זהו רק ביחס לתשלום על ההנאה‬
‫עצמה‪ ,‬אולם זה ברור שלקחת את הדבר המהנה‬ ‫את המעיין‪.‬‬
‫בעצמו – גם אם הלה אינו חסר אולם הרי הוא‬
‫הבעלים על זה‪ ,‬ולא שייך לחייבו לתת דבר השייך‬ ‫ולפי"ז גם במקרה של המדפיס היה צריך‬
‫לו – לאחרים‪ ,‬ולכן מלכתחילה אין מחייבים אותו‬ ‫להיות הדין שאע"פ שאין ראובן המחבר חסר‬
‫לתת את הדירה כדי שהלה יהנה ממנה‪ ,‬אע"פ שזה‬ ‫בכך ששמעון המדפיס משתמש באותיות‪ ,‬מכל‬
‫אינו חסר‪ ,‬ורק לאחר שכבר דר בה שלא ברשות‪,‬‬ ‫מקום אם הוא היה תובעו לדין לפני שהשתמש‬
‫ובאים לחייבו על ההנאה‪ ,‬לענין זה נאמרה ההלכה‬

‫שכל שזה נהנה וזה לא חסר פטור‪.‬‬